רגשות ו' – סיפוק ג', ביטויים גופניים והיבטים על העבודה עם תחושת סיפוק

התגובות הגופניות לתחושת הסיפוק, נעות על ציר בין כיווץ (חוסר הסיפוק) להתרחבות (תחושת סיפוק נוכחת)

היעדר הסיפוק, בכל הרמות, מביאה לאי שקט, ההולך ומעצים ככל שמעמיקה תחושת החסר והיעדרו של דבר מה.
אי השקט, יכול להביא למתח ההולך וגובר.
מטרתו של המתח היא ליצור את הכוח המניע שיגרום לאדם לצאת מאזורי הנוחות שלו, לשם ההשגה של הדבר החסר.
במקרים אחרים, תחושת היעדרות של דבר מה לאורך זמן רב, עשויה לגרום לאדם את הדבר ההפוך – וויתור, כניעה והשלמה כי הדבר הנחפץ אינו בהישג יד, אז האדם כמו ומוותר.
אך לוויתור יש מחיר שלא ניתן להתעלם ממנו, והוא מחיר החיים החסרים, עם הדבר החסר, עם יסודות חסרים הנחוצים לשם גדילה למקום שלם יותר.
וויתור על גורם גופני, רגשי או רוחני, שמהווה סיבה לצאת לדרך לשם צורך במילויו, עשוי להוביל אדם למפח נפש ההולך ומעמיק לדכדוך ולדיכאון, על דבר ההיעדרות של יסוד גופני, רגשי או רוחני ההכרחי לבניית הקומה של האדם.
סוגים רבים של דיכאונות בדור שלנו הם תוצר של הליך זה (הייאוש שהביא לוויתור על צורך הכרחי שלא מצא את סיפוקו)

כאשר האדם חש מסופק, הגוף מגיב לתחושת הסיפוק בהתרחבות, רווחה, נינוחות, רגיעה, השלמה עמוקה, תחושת רוויה למקום שהיה זקוק. מתאפשרת התכנסות פנימה של האדם לתוך עצמו, למקום שם אין צורך לצאת בדיבורים, כי הדברים הגיעו לשלמותן ולתכליתן.
אישוני העין נוטים להתרחב, עור הפנים הופך חלק יותר ורגוע יותר, עם פחות קמטים. גווני עור הפנים הופכים בתחושת סיפוק לאחידים יותר על כל חלקי הפנים.

תחושת הסיפוק וכיצד היא מלווה כל התנסות אנושית, זהה באיכויות שלה בכל סוגי ההתנסות של חווית הסיפוק (כיווץ ואי שקט בהיעדר הדבר והתרחבות, שקט ונינוחות כשהדבר הגיע לסיפוקו)
אך יש פער והבדל עצום בין תחושת סיפוק הנובעת מהליך גופני ונפשי בריא, לתחושת סיפוק גופנית או נפשית הנובעת מהליך חולני.

דוגמה:

1- סיפוקו של אדם העושה ופועל למען טובתם של אנשים אחרים. הוא מסייע לאנשים שחווים מצוקה, שהוא עצמו אולי חווה בעבר, וכעת יש בכוחו להיות לעזר לאחרים:
זוהי תחושת סיפוק איכותית, המביאה להעמקה של אפקט הנתינה, דרך עזרה לזולת. באופן זה האדם עצמו גדל, ותחושת הסיפוק מן העשייה והצלחתה, מעמיקה את "האדמה" החדשה הנבנית באדם לאור עשייה מסוג זה.

2- מכיוון הנגדי:
סדיזם, אדם סדיסט שהסיפוק שהוא חש הינו תוצר של הכאב שגרם לאדם אחר. או כאשר נכח באירועים שם אדם אחר חווה כאב, הדבר מסב לו סיפוק, עם ביטויים גופניים כפי שתואר למעלה.
סיפוק מאין זה גורם לנזק עצום בנפש האדם. אולי במיידיות הראשונית יש את חווית הסיפוק, אך לאחר זמן לא רב, נפש אדם – נסגרת, נאטמת, הופכת לגסה, מתעבה. והאדם הולך ומתרחק מיסודות קיומיים בסיסיים יותר בנפשו. ההתרחקות מיסודות אלו (לא מייד, אלא במרוצת הזמן) יביאו עימם מצוקות קשות, של מגמה להכאבה עצמית.
הגוף בסיכומו של דבר יבטא תהליך סדיסטי ככיווץ, נוקשות רגשית ומוטורית, האטה עד קיפאון בתהליכים מטבוליים, היעדרן של תחושות גופניות סטנדרטיות (האדם יכול לחוש רק עם הסימולציה קשה ומכאיבה)

3- מצב אפשרי נוסף:
אדם שחווה טראומה מסכנת חיים, חוויה שהביאה עימה כאב עצום וחרדה אקוטית, עם חווית אקסטזה רגשית ואנרגטית, הגורמת לתחושת חיות גבוהה מאוד.
מאז האדם רודף אחרי חוויות מסכנות חיים, כדי לשחזר את מקום הטראומה, ולחוות אותה מחדש על מנת לשחרר ולרפא שוק וטראומה.
דבר שניתן לראות בקרב חיילים שהיו בשדה קרב, או אנשים העוסקים בספורט אתגרי. אך במקביל יש להם צורך לחוות שוב ומחדש את האקסטזה של חיות בדרגה מאוד גבוהה.
דבר המסב הנאה וסיפוק. ואותה המגמה לשחזור החוויה היא דואלית (האחת לשם הריפוי של מקום טראומתי, והשנייה לשם השחזור של חווית חיות ברמת אדרנלין מאוד גבוהה, דבר שמביא עימו סוג של אושר אקסטטי)

יש כי חוויה מסוג זה, קיימת בקרב נשים שעברו התעללות מינית, ששם אישה או נערה (יש אף מקרים של ילדות קטנות) חוותה טראומה קשה ביותר, אך במקביל, היה שם גם תחושת עונג, המובילה לבלבול עמוק, בין המקום הטראומתי לצד השני בחוויה זו, שם היה גם תחושת של עונג וסיפוק.
אז נשים אלו נוטות לשחזר את חווית הכאב או הניצול המיני, דרך יחסים בין אישיים מורכבים הגובלים באלימות, עד לעיסוק בזנות. שם עשויה להיות חוויה המשחזרת את אותו הבלבול.
גם במצבים אלו, הסיפוק וההנאה בנשים שעברו טראומה מסוג זה, גורמת להעמקה של המקום הטראומתי והרצון לחזור לשם, כדי לברר את הדברים, ולהביא לריפוי.
עומק הקושי והמורכבות במצבים אלו הינו לאור הדואליות המבלבלת שהופכת את משמעות החוויה ללא משמעות אחידה, אלא שיש בה גוונים נוספים.

מסקנה א':
למרות שחווית הסיפוק זהה תמיד באופן בו היא מתבטאת בגוף ובנפש, יש פער עצום בין סיפוק "חיובי" לסיפוק הנובע מהליך רגשי נגטיבי והרסני. סיפוק הנובע ממקורות נפשיים פתולוגיים, גורם להעמקה של הפתולוגיה עצמה.
תהליך ההעמקה והביסוס של מושא החוויה נכון כמו כן, בסיפוק ה"חיובי".

מסקנה ב':
חווית הסיפוק, הינה מזון והזנה, ההכרחיים לתהליך הצמיחה, ההתפתחות והעמקה של כל נושא בגוף ובנפש האדם.
החשיבות לחוויית הסיפוק, הינה בהיותה "מרווה את הצמא", מזינה את הרעב, מגדלת את ההולך בדרך ומראה לו את הכיוון. מזכירה לו לאן הוא הולך ומה ממתין לו שם, כאשר דרכו תתממש במלואה.

מסקנה ג':
אסור בשום אופן לגנות את תחושת הסיפוק, ולתת לתחושה זו כינויי גנאי כגון "יצר הרע", ה"חטא הקדמון" (ביחס למיניות) ועוד צורת הסירוס והגנאי לתחושות סיפוק טבעיות והכרחיות.
גינוי תחושות אלו בילדים (אך גם במבוגרים) מביאה לנזקים קשים בהתפתחות טבעית של הפוטנציאל הגופני והנפשי באדם.
על אותו המשקל, ההתמכרות לצורך לדעת סיפוק תמידי. אף הוא נובע בשורשו ממקום לא נכון. שמורה לו לאדם אפשרות להגיע לסיפוק תמידי, אך יש דרך שעל האדם לעבור על מנת שיידע לאחוז בסיפוק באופן הנכון.
לכן – ההתמכרות לסיפוק מיידי, על אף שהיא נובעת מנטייה מולדת נכונה, אין היא משרתת את הדרך ההכרחית, והופכת להליך מנוון, המביא לכלוך בגוף ובנפש, ובכך עוצר ומונע את הליך ההתפתחות.

מסקנה ד':
סיפוק והנאה מדבר מה, הכרחי במידה מאוד מדויקת בתחילת דרכו של האדם.
ישנם מצבים בהם כדאי יותר להינע באופן מודע מכל אותם הדברים המסבים סיפוק (גופני או נפשי) והלביא לאורח חיים זמני של "נזירות", על ידי הימנעות מאותם המצבים גורמי הסיפוק.
כוחה של נזירות מסיפוק מיידי, הינה באופן בו היא גורמת לחוסר מכוון, ולכן להעצמה של כוח פוטנטי עצום בגוף ובנפש. שאז לאדם יהיו כוחות גדולים להניע ולפצח מחסומים גופניים או נפשיים, ובכך להגיע לפלטפורמות קיום גבוהות יותר.
אך תהליך זה חייב שיהיה מוגבל בזמן.

מסקנה ה':
הליך האוסר על הנאה וסיפוק – אינו נכון.
לאפשר לרדוף אחר סיפוק והנאה – אף הוא, הליך שאינו נכון.
(עקב יסוד ההזנה של חווית הסיפוק, המגדל את הדבר הקשור אליו)
דרך האמצע ומידתיות של העבודה עם תחושת סיפוק והנאה, מתי לאסור ומתי לאפשר חופש משוחרר, מוכתבים על פי מיקומו של האדם בשלבי התפתחותו, כפי שמשל המרכבה מגדיר.