רגשות א', כעס א'

1- ההגדרה:

כעס רגש טבעי, שכיח, שאם הוא במקומו, הוא הופך למנוע עצום לשינוי ולתנועה קדימה. ואם הכעס אינו במקומו הוא הופך להרסני בשני הכיוונים.
הוא מחריב את החוץ כאשר הוא מוקצן כלפי גורם חיצוני, או שהכעס – אם הוא מודחק ונותר בפנים ללא ביטוי קונקרטי חיצוני, גם אז הוא הופך למחריב של הפוטנציאל הנפשי.
הכעס הנכון, כאשר הוא ביטוי של המקורות הנפשיים הנכונים, הוא כוח מניע המסוגל לשנות את פני המציאות למקומות חדשים. כעס נכון הינו רגש שמגמתו לתקן את המעוות.

2- כעס הוא תוצר של תפיסת קיום הנובעת מאיכות ה"אני" של האדם

כל אדם נולד עם תפיסת מציאות שהולכת ומתפתחת לאורך השנים.
תפיסת מציאות זו, הנה יסוד אורגני מולד. התינוק נולד עם תפיסת מציאות.
כאשר המציאות החיצונית אינה תואמת ואינה הולמת את תפיסת המציאות הפנימית, אז מתעורר הכעס. הוא בטבעו ביטוי לאי ההסכמה מול חוסר ההתאמה של ה"אמת" האישית והמפגש שלה עם העולם מבחוץ.
הדברים מתחילים מגיל אפס.
דוגמה:
התינוק נולד עם חוויה רחמית בה התנאים הם "אידיאליים". טמפרטורה יציבה וקבועה, מזון קבוע ללא הפסק – לרוב איכותי, תחושת תמיכה קבועה – עקב מגע העור והעטיפה של הרחם את גוף העובר.
כך שהתינוק בא לעולם עם תפיסת מציאות של חווית רחם.
כאשר התינוק יוצא לאוויר העולם, מייד תפיסת עולם זו מתערערת – חווית הלידה כרוכה בכאב עצום לעובר. וכן שינויי הטמפרטורה שהוא עדיין לא מכיר, תהליך הנשימה שלא מתחיל פשוט וכן תנועת המעיים שאינה קלה בתחילה.
כל אלו, הן הסיבות מדוע התינוק בוכה , אינו שקט ולעיתים "מרים את הגג בצעקות".
מן הזווית של התינוק, מתעוררת תחושת כעס שמאחוריה עומדת השאלה והתמיהה: כיצד תיתכן מציאות חדשה זו שאינה מתאימה לחוויית היסוד שאני מכיר. אני מכיר עולם שקט, הרמוני, אחיד, נעים, שטוב לחיות בו. וכעת אני פוגש עולם שונה לחלוטין שאינו הולם את ניסיוני ואת ההיכרות שלי עם העולם.

מתוך הקונטרסט הזה, בין תפיסת עולם בסיסית שאינה עולה בקנה אחד עם ההתרחשות שאותה פוגש התינוק, משם נובע הכעס.
וזוהי נקודת ההתחלה של ביטויי הכעס השונים, המלווים את האדם כל חייו.
זהו מקור הכעס.

לאורך השנים, תפיסת העולם של האדם אמורה להשתכלל, להתפתח, להיות מודעת ולהפוך לקרקע שממנה האדם יוצא לעולם.
אך עיקרון הכעס המתחיל מחוויית הינקות הראשונה, נותר תמיד זהה:
מפגש עם עולם שאינו עולה בקנה אחד עם תפיסת המציאות הפנימית של האדם.

בכל דרגות הביטוי השונות, ודרגות המודעות השונות (של האדם את עצמו) תמיד הכעס נותר זהה ברצונו ובדינאמיקה שהוא היה רוצה לייצר.
הכעס מבקש לשנות את המציאות החיצונית, להתאים אותה לתפיסת העולם של האדם.
יש בכעס יסוד "מהפכני", הוא היה רוצה להפוך את העולם לפי אותה תפיסת מציאות פנימית שהולידה כעס.
כעס הוא מנוע אינטנסיבי לשינוי ולתנועה קדימה, כאשר ההצדקה של קיומו זוהי תחושת ה"אי צדק" שיכולה להיות אף בין האדם לעצמו, כאשר הוא מוצא עצמו במקום שעל פי תפיסת עולמו, לא היה אמור להיות שם, והוא כביכול מסתרך מאחור כאשר היה אמור להיות המקום מתקדם יותר, אז כעס פנימי של האדם על עצמו מהווה מנוע אדיר לתנועה קדימה. גם אז – כעס עצמי נובע מן פער בתפיסת העולם של האדם שיודע כי היה ראוי שיהיה מקום מסוים, אך עדיין הוא לא שם.

3- מן הזווית החינוכית:

כיוון שכעס מהווה מנוע הכרחי לשינוי, אסור בשום אופן לחנך להיעלמות או לחניקה והדחקה של כעס. הכעס מהווה אינדיקציה להתפתחות ה"אני" של ילד, ביכולתו לזהות הבדל ואבחנה בין גישה אינדיבידואלית שלו לגישות חיצוניות, ולעמוד מולן.
כעס של ילד הכרחי להיכרות שלו עם כוחות הנפש שלאחר מכן מתפתחים ל"אני" בוגר, מוגדר ומבורר. וזה מכיוון שהכעס נובע מתפיסת עולם פנימית של הילד, שדרך הכעס הוא מגלה את איכויותיה של תפיסת העולם הייחודית שלו, וכך את ייחודיותו שלו עצמו.
כמובן, אין לעודד ולהפוך את הנטייה לכעס לתשתית התנהגותית שהופכת ליסוד ממנו האדם יוצא לעולם. אם זוהי ההכוונה, הדבר עשוי להפוך אדם לעיוור לסביבה, ולאנשים אחרים.

חינוך נכון, בא לגדל את הילד למקום ששם הוא מזהה את האיכות הנפשית שלו, שממנה עשוי לנבוע כעס עקב הפער בין אותה האיכות ומבוקשה, לעולם מסביב ודרישותיו.
לכן – הכוונה נכונה הינה בזיהוי האיכות של ה"אני" ממנה נובע הכעס, ויכולת הבחינה של אותה האיכות.
ולראות כיצד יש בחוויית ה"אני" צד המייצר מבנה ערכי מסוים ממנה נובעת תפיסת מציאות אשר מביאה עימה את האפשרות לכעוס (לאור הפערים שקיימים במציאות) ותומכת בהעמקת "אני" בשל ומבוסס יותר.

4- אין דבר הרסני יותר מכעס מודחק.

כעס שהחל כיסוד פעיל ונכון והפך למודחק ומגונה עד שנעלם והפך ללא פעיל יותר, הופך את האדם לנטול חיים, ללא חיות, וללא יצירתיות העומדת על ייחודיותה.
דיכוי של כעס הופך אדם לבעל ל"רוח שפופה", ומשם לדיכדוך ולבסוף לדיכאון. עקב הוויתור על הרצון שנבע מתפיסת עולם אוטנטית, כאשר הכעס מהווה את אחת מן האיכויות ההכרחיות למימושה.
עקב חיסרון הלגיטימציה לעמוד על תפיסת העולם הטבעית לאדם. כאשר תפיסת עולם הטבעית לאדם אסורה או מודחקת, אז האישיות והפוטנציאל של האדם לא יתפתחו באופן הטבעי, הבריא והנכון.

"כעס משולח" אף הוא אינו נכון, והוא הורס ומותיר אחריו "אדמה חרוכה", לאור המגמה שלו לאלץ ולהכריח שהעולם החיצוני יישר את עצמו מול תפיסת עולם האישית של האדם הכועס.
ברוב המקרים כעס משולח מחריב את חוץ, כיוון ברוב המקרים תפיסת העולם הסובייקטיבית של האדם אינה יכולה לממש את עצמה ביחס לעולם – שיש לו טבע שונה ואחר, שאינו יכול "להתכופף" לרצונו של האדם הכועס.

5- הצורך להתפתח, ולהרחיב את מעגל חווית ה"אני" של האדם.

הנביעה של הכעס בוקעת מתפיסת ה"אני" של האדם. בתינוק תפיסת ה"אני" קשורה ליחסיות של הנוחות הגופנית, אם נח גופנית אין סיבה שיתעורר הכעס. כאשר אין נוחות גופנית אז בוקע הכעס.
תפיסת ה"אני" של התינוק קשורה ישירות לשינויים גופניים.
בגיל מבוגר יותר חוויית ה"אני" אמורה להשתכלל.
אחד מן הביטויים המרכזיים ביותר לנטייה לכעס, בוקעת לאור פגיעה בחוויית ה"אני" של האדם.
פגיעה כמו:
עלבון – לא נתנו לי יחס ההולם את ייחודיותי.
אכזבה – הייתה בי צפייה שיתייחסו אלי באופן מכובד יותר.
דחייה – הייתי אמור להיות מקובל יותר, נחשב יותר וכו'
מאחורי כל הרגשות המעוררים כעס שנגעו בחוויית ה"אני" של האדם, יש תחושת חשיבות עם נגיעה אגוצנטרית, שממנה נובע הכעס: "לא קיבלתי יחס כפי שאני ראוי לו לאור החשיבות העצמית שלי".
תפיסת העולם של רוב האנשים נובעת מן הפרספקטיבה של היחסיות על המפגש בין האדם לסובב: "אוהבים אותי? מכבדים אותי? רואים את הפלא שאני? מעריכים אותי?" מתוך תפיסת עולם זו, צפוי שהאדם יידע עלבונות ולכן כעסים הנובעים מאי ההסכמה על האופן של היחס ה"מוטעה" של העולם כלפי האדם.

ככל שהאדם גדל במובן הנפשי, במובן של הפוטנציאל הקיים בו, משקל הכובד של ה"אני" עובר ממרכז אגוצנטרי למקום של נושאים עקרוניים יותר לאדם מעצמו ההופכים להיות הציר שבונה את תפיסת העולם שלו, ואז הכעס על מציאות חיצונית שאינה הולמת ערך ,אידיאל או עיקרון, הופך לפלטפורמה מהפכנית המסוגלת להניע אנשים רבים בעקבותיה.

במובן העמוק – ככל שאדם גדל פנימה, לתוך עצמו, להגשמת המקום (המקור) שממנו ה"אני" נובע. כך האדם באופן טבעי, משתנה למקום רגשי שם אין כעס, ואין סיבה שכעס יהיה שם.
דבר הנגזר מאיכויותיו של המקור שממנו ה"אני" נובע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s