כליות כ"א, שלבי ההתפתחות י"ג, העבודה ב' – ארכיטיפ קי"ד

ג- בן שלוש עשרה למצוות: גילויי האחריות
צד חיובי: יכולת לקחת אחריות, שמחה להיות חלק המשרת משהו גדול יותר, מערכת גדולה יותר. יוזמות, עשייה מתוך לקיחת חלק מלא בפרויקט. אדם המפשיל את שרווליו ומתלכלך בעבודה הרגילה למרות שהוא המנהל. אינטראקציה חברתית חשובה לו, אך היא תוצר של עשייה משותפת הנבנית תוך כדי העשייה, ללא העשייה הוא לא יוזם קשר חברתי. קשר חברתי שהוא נושא חשוב ביותר עבורו, נוצר בדיעבד לאור העשייה המשותפת.
צד נגטיבי: עיקשות יתר עד לדוגמטיות. עשייה עיוורת ללא ההבנה של התכלית (לשם מה עושים) נטייה "לשכוח" את עצמו בעקבות הסחף הפנימי – עד לדרגה של נזק עצמי.
מקצועות אופייניים: אנשי ספורט אתגרי. יזמים שאוהבים עבודה פיזית, הזקוקים להרגיש את מה שהם עושים בידיים. אנשי ביצוע.
זיקה גופנית: מחלות שלד שריר, נוקשות בפרקים, דלקות פרקים, נוקשות שרירים – לאחר תנועה גופנית הגוף נותר מכווץ זמן רב יחסית. אסימטריה בצדדי הגוף – ימין שמאל לא מאוזנים. בעיות בעמוד השדרה (עקמת) ובכפות הרגליים (פלטפוס)

ד- בן חמש עשרה לתלמוד: כלים לביטוי הייחודיות
צד חיובי: אינטלקטואל, שכלתן, רציונאלי בדרך ההצגה שלו את עצמו ואת דעותיו. אידיאליסט, עם רעיונות רבים ושופעים. שאיפה לדייק את עצמו, שאיפה להראות את מה שמייחד ומבדיל אותו מן האחר, צורך להיראות מיוחד ושונה (דבר המביא ליצירתיות מיוחדת)
צד נגטיבי: הרעיונות שלו אינם מחוברים למציאות, גדולים או בומבסטיים ללא קשר למציאות. נטייה לקיצוניות שאינה מתחשבת באחרים וגם לא בעצמו. נטייה לקיצוניות באופן כללי.
נטייה לתפיסות עולם אוטופיות שגורמות לו לעשות מעשיים שלא התכוון לתוצאה שלהם.
מקצועות אופייניים: פילוסוף, אינטלקטואל, עיתונאי, איש פרסום, יוצר דרך מחשבה – כתיבה.
הצד הקוגניטיבי חזק – לכן הוא בוחר בנתיב מקצועי ששם צד זה מקבל ביטוי עם חופש ליצירה וביטוי.
זיקה גופנית: בעיות עור דלקתיות כרוניות – עור שומני בדרך כלל (קשקשים, אקנה, אבצס כרוני וכו') אי איזון הורמונאלי (מחזור חודשי לא מאוזן, עד למחלות אוטואימוניות כמו אשימוטו, גרייבס, הקשורים לבלוטת התריס)

ה- בן שמונה עשרה לחופה: יחסים אינטימיים
צד חיובי: לגיטימציה לקיומי של האחר, הבנה כי לשונה ולאחר יש רלוונטיות זהה לחשיבותו שלו.
צורך ביחסים שיתופיים, עם הוגנות ולגיטימציה למקומו של האחר.
איזון בין מה שהאדם לוקח לעצמו לבין מה שהוא נותן מעצמו.
צד נגטיבי: תפיסת האחר כ"ספק צרכים". תפיסה אגוצנטרית המתבטאת בעיקר ביחסים אינטימיים. סיפוק הצרכים מהווה מוטיב מוביל בדימניקיה של אדם זה מול הצד השני, דבר המוביל לקשיים רבים בתוך מערכת היחסים (התחשבנות, פנקס פתוח)
מקצועות אופייניים: צורך בעיסוק שיש בו אינטראקציה והתחככות עם האחר, מן הזווית האישית או חברתית – כמו משחק, תיאטרון או ספורט עם מגע (היאבקות, ג'ודו)
או עיסוק בנושא טיפולי הכולל מגע עם האחר (פסיכולוג, תרפיסט, שיאצ'ו, רפלקסולוגיה, מסז')
זיקה גופנית: מחלות אגן, אברי הרבייה, מחלות מין דבקות (הרפס גניטליה, קונדילומה, דלקות שתן וכו') הפרשות ווגינאליות, ואי איזון גניקולוגי.
בשלב גיל 18 מחלות אגן משקפות תפיסה אינטימית שאינה במקומה, וזקוקה לעיבוד ועבודה – יתכן כי קיים בלבול בנושא המיני והאינטימיות.

ו- בן עשרים לרדוף: רדיפה אחר מה?
צד חיובי: כוחות חזקים, יוצאים מן הכלל. איכות נפשית היודעת את מה היא רוצה. חידוד של כוח הרצון והבהירות לגבי היעד, הכיוון ולאן האדם מבקש להגיע. בהירות מחשבתית. תודעה ממוקדת. יכולת לעקוב ולגייס כוחות לאחר שהוגדרה המטרה. יכולת לראות חזון ולצור אותו.
צד נגטיבי: הליכה ללא כיוון, ללא הדגרת מטרה, חוסר וודאות היוצר קרע פנימי. זוהי דימניקה פנימית דקה וסמויה מן העין שבה האדם מגייס כוחות לטובת מערכה שאין בליבו הסכמה עליה.
דבר היוצר קונפליקט ופיצול שלא נראה לעין, אך הוא מחלחל עמוק ומביא לידי משברים שעניינם לצור בירור אמיתי לגבי הכיוון שלשם האדם היה באמת רוצה להגיע.
מקצוע מאפיין: אנשים הזקוקים לתנועה, ומתוך כך נמשכים למקצועות שיש בהם תנועה ונסיעות כגון מדרכי טיולים, אנשי שמורות הטבע, אנשים העוסקים הנסיעות (ההיפך מעבודות משרד) הם צריכים להיות בחוץ באוויר הפתוח – נהגים שנהנים מעצם הנסיעה.
זיקה גופנית: בעיות של שלד שריר לאור שימוש לא נכון, חזק ומהיר מדי. פגיעות ספורט חוזרות. נטייה לנקעים חוזרים בקרסול. בעיות מוטוריות (גב, צוואר, ברכיים וכו') עקב פעילות יתר.

ז- בן שלושים לכוח: כוחות על.
צד חיובי: כוחות להזיז הרים, מחשבה שיוצרת מציאות. זמינות של כוחות הגוף והנפש להגשים ולצור מציאות שאיננה בנמצא (אלכסנדר מוקדון כבד את העולם בגיל זה, האר"י הקדוש גילה עצמו גיל זה, ישוע נתגלה כמשיח בעולם בגיל זה, סידהרטא גוטמה החל ללמד בגיל זה)
מן הזווית של אנשים "נורמאליים" – הכוח להרים עסק, בית, משפחה, להגשים רעיון ועוד…
צד נגטיבי: פוטנציאל שאינו יודע לאן ומה וכמה ולמה- הכיוון שלו, מתוך בלבול פנימי לגבי הסיבה היסודית והבסיסית של כיוון הדרך והתכלית. מתוך כך – בזבוז החיים.
מבוכה, דיכאון (לא קליני) ותחושת החמצה לאור חיסרון ידיעת הכיוון בחיים. נטייה לווכחנות עיקשת, לעיתים נטייה להיות בוטה וללא התחשבות באחר (פיל בחנות חרסינה) לאור גישה ישירה הרואה את המטרה לבדה, ללא קשר לעולם סביב.
מקצוע אופייני: אנשים היודעים לרתום אחריהם אנשים אחרים לשם ההגשמה של דבר מה. אנשים מובילים, מנהלים הרואים חזון. אנשים הזקוקים להוביל ולוודא שטביעת האצבע שלהם תהייה נוכחת במה שהם עוסקים בו. נטייה להיות כוחניים, עד לבוטים באופן שהם מנהלים אחרים.
מנהל שאינו יודע בוודאות גמורה את הכיוון שלשם הוא מוביל, ייתקל בקשיים רבים.
זיקה גופנית: בעיות של צוואר, חגורת הכתפיים. אפשרות לפריצת דיסק צווארי עם הקרנה לידיים.
הנקודה המרכזית שסימפטומים גופניים משקפים בשלב זה, זהו את אי הוודאות לגבי הכיוון והדרך וגיוס כוחות מתוך חוסר וודאות פנימית (בזהות עם שלב קודם, שלב הרדיפה) דבר הגורם להשקעת כוח רב מדי, במקום הנכון ולא בפרופורציה הנכונה, דבר שעלול להסתיים בפגיעות שלד שריר במקום המאפיין את נשיאת האחריות (כתפיים) או את העיקשות ללכת בדרך כאשר הוודאות הפנימית נעדרת (צוואר) או כאשר העשייה עצמה סיזיפית ולא משרתת את מטרתה (ידיים, כפות הידיים)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s