כליות י"ב, שלבי ההתפחות ד' – ארכיטיפ ק"ה

ז- בן שלושים לכוח: לאן מופנים כוחותיו של האדם
זהו שלב בחיי אדם שיכולת הנשיאה מפתחת.
היכולת לשאת את הכרכרה של החיים על גבו, את עול המשפחה, הפרנסה, גידול הילדים, ובעיקר הכוח לקדם את עצמו.
הדבר שבשלב קודם האדם "רדף" אחריו, כעת אינו זקוק לרדיפה יותר, האדם מודע ויודע היטב את הכיוון והדרך ואת הדבר שאותו הוא מבקש לבסס ולהפוך למציאות קונקרטית.
זהו שלב העבודה הקשה, והיכלות לעבוד קשה, זהו הזמן בחיי האדם שמן הזווית הגופנית וכן בכוחות שנפש שלו, נפתחים היכולות הנדרשות לעבודה קשה שמטרתה: הגשמת הפוטנציאל הפנימי באדם לדבר ארצי, גשמי ומעשי.
הדבר זקוק לכוח רב, מכיוון שההגשמה של חיי האדם בשלב זה מתפתח בשני עקוצים במקביל:
הראשון זהו הערוץ החומרי, הכלכלי. בית, משפחה, וכל עולם החומר.
השני זהו הערוץ הפנימי של הנושא שלשמו האדם בא לעולם, הדבר שנובע מלבו של האדם, הנותן משמעות וערך לחייו, הנקודה שמשם נובע הכוח האמיתי שלו, הנקודה שאם היא לא שם – האדם סובל קשות מריק של יזע ודמעות לאור העבודה הסיזיפית הקשה, שברוב המקרים נראית כמו שאין לה סוף. והיא מתישה עמוקות את נפש האדם וכוחותיו.

קיימת זיקה עמוקה בין שלב "הרדיפה", לשלב "הכוח", מכיוון שאם האדם לא ידע אחר מה כדי לרדוף ואת מה כדאי לו להשיג, והוא רדף אחר נושאים שגויים שאין בהם ממש מבחינת איכות הנפש שלו. במקרים אלו (שהם רבים ביותר בתקופתנו) האדם מגיע לשלב "הכוח" בו כוחותיו אינם פונים למקום הנכון, והוא משקיע את כל כולו לא מקום הנכון וללא ההזנה הדרושה כדי לצלוח את המערכה.

כוחות האדם ניזונים מן הידיעה והאמונה שהאדם הולך בדרך הנכונה, ושיש בתוכו אחדות פנימית ביחס למקום אליו הוא שואף.
וכן הזנה ליסוד העמוק באדם, הזקוק לחלל של תשומת לב, הקשבה, ופעילות מזינה שאינה קשורה בדרך כלל לעבודה חיצונית כלפי העולם. אם הזנה זו אינה קיימת, האדם מהר מאוד מכניס עצמו למעגל של חיי החומר וחיי השעה שעניינים הישגים חומריים, עד למקום שהוא עצמו נשתכח ונעלם.
במקום זה, כוחותיו של אדם מתכלים במהרה, לא ניתן להמשיך ולסחוב את כרכרת החיים על גבו של האדם כאשר רק הצד החומרי לנגד עיניו.

אנשים רבים חיים כך בתקופתנו, ומתוך קו חיים זה, נוצרות בעיות רבות לאדם מול עצמו ומול האנשים הקרובים לו.
עיקר הקושי סב סביב העייפות המצטברת של עבודה קשה וסיזיפית שאינה מובילה באמת למקום מתחדש או למקום עם הזנת נפש נכונה.

כאשר האדם באמת חי את קו החיים שלו, את האיכות הנפש שלו. גם עם החיים קשים ביותר, תמיד יש התחדשות המובילה לשמחה, להתאוששות, למציאת כוחות חדשים בעת העייפות המצטברת.
כאשר האדם חי את חיי העולם החומרי עם שכחה עצמית, האדם חש פנימה בתוכו כיצד ייאוש ודיכאון (שאינם פתולוגיה או מחלה) מחלחלים באופן קל והדרגתי פנימה לתוך ליבו.
ייאוש ודיכאון זה הם תוצאה של חיים שאינם פונים ואינם נבנים למקום הנכון. כאשר חיי האדם נבנים למקום הנכון, הדבר בה עם שמחה, התחדשות, משאבים שמתמלאים, ורעננות של שמחה.
עצב, דכדוך, כעסים ותסכול, מרמור עם תחושת ריק בלב האדם, כל אלה הם סימן לכוחות שאינם מופנים למקום הנכון.

מן הזווית הפתולוגית: זהו השלב בו אנשים מפתחים סוגי מחלות לאור העייפות והתשישות הנוטות להצטבר.
מחלות כגון: פיברומיאלגיה, מחלת "היאפים", עייפות כרונית, וכל הסימפטומים הנובעים מחולשה לאורך זמן, ששם אין לאדם הזנה ראויה והוא כמו וכלה בטרם עת. כמו שמזדקן בטרם עת.
כמו שזקנה קפצה עליו למרות גילו הצעיר.
מחלות רבות הן תוצר של שחיקה ועייפות, ומקום ההופעה של הסימפטום (עיכול, כבד, שלד שריר, מגרנות, ריאות, מחלות הורמונאליות – אנדוקרינולוגיות וכו') מלמד על המקום באדם ששם מתרחשת השחיקה עמוקה ביותר, כאשר המקום בגוף שחלה מלמד על ה"טעות" של חיים שלא פונים לדרך הנכונה.
מקום החולי באדם מהווה כמו כן, דלת להבנה על המקום הנפשי שנשתכח, ומהו הדבר באדם הזקוק להתבוננות, שינוי ואיזון.
לכן מקום החולי בעיקר בשלב זה, מהווה באופן מדויק למדי, סימן לאדם על מקום השכחה העצמית, על מקום הנטישה העצמית.
וכמו כן דרך מיקום החולי באדם ניתן לזהות את הדרך לתיקון, למען יישור קו החיים, ולמען עבודה הנושאת עמה פרי, ולמען תהליכי הבראה והתחדשות.

בתהליך חיים נכון, עייפות של עבודה קשה, תמיד מתחדשת, תמיד מתעוררת ומוצאת משאבים חדשים גם כאשר האדם מגיע למצבים קשים ומאתגרים במיוחד.
בתהליך חיים שאינו נכון, העייפות מצטברת ושוקעת לאיטה עמוק פנימה לתוך לב האדם, דבר המוביל לתשישות, ייאוש ולבסוף לדיכאון.

רוב בני האדם בשלב זה, שכחו את עצמם, את ליבם, את מרכז ההוויה שלהם. הם השקיעו את כוחם בחומר בלבד, ושכחו את מעיין הלב, את המקום באדם שגיל כרונולוגי לא חל עליו.
את המקום בלב האדם שמשם נובעת היצירה, האמונה, האהבה, והדרך היוצרת את "סולם יעקב", הדרך המפתחת פנימה לתוך הפוטנציאל הנפשי – רוחני בנפש האדם.
זהו השלב שאם אדם התעורר והבין לראות כי הוא קו החיים שלו אינו פונה למקום הנכון, עליו לעצור את מרוץ ההליכה להיכנס פנימה, לחזור לתוך עצמו ולליבו, לבדוק ולשים גדש על מה שהזניח ואת מה ששכח. ולשים גדש מחודש על פינה זו נשכחת הממוקמת בליבו.
משם מתרחשת ההבראה העמוקה ביותר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s