גז ממשפחת ההלוגנים, נתגלה על ידי כימאי שוודי קרל וילהלם שלה ב 1774. הגז הוגדר בשמו על ידי הכימאי המפרי דייוי, מאבות הכימיה המודרנית, הוא קרה לכלור בשם זה מיוונית "כלורוס" (צהוב, ירוק) על שם צבע הגז. מאוחר יותר במלחמת העולם הראשונה והשנייה, צבאות אירופה השתמשו בכלור כנשק כימי.
היום הכלור משומש לצורכי חיטוי, בבריכות למשל (אקונומיקה מורכבת מנתרן כלורי) וכן כחומר לצרכי דשן בחקלאות.
הכלור מהווה מרכיב במלח בישול: נתרן כלורי, ולחומר זה חשיבות בתהליכי עיכול רבים במעיים, בתהליכי ספיגה, וכן בעל חשיבות גבוהה לתפקודים עצביים.
ה proving על הגז הכלורי נעשה כאשר הגז מעורבב במים. בצורתו הרגילה הגז מהווה חומר מסוכן החודר דרך כלי הנשימה ויוצר תחושת מחנק אסטמתית עד למוות. גם ב proving נושא רגישות הריאות היה אחד מן הנושאים המרכזיים של גז הכלור.
מטריה מדיקה על פי ארבעת הרמות:
1- ביו ריתמוס:
החמרת לילה, כל התופעות של תרופה זו מוחמרות בלילה (החמרת לילה מהווה סמן לתרופה סיפיליטית)
החמרה בשכיבה, הטבה בתנועה (בעיקר בסימפטומים של כלי הנשימה, ובעיקר בלילה, קושי גדול לשכב, מייד כשנשכב, חש החמרה ויש צורך לקום ולהיות בתנועה, דבר שמקל במקצת)
לאחר חצות החמרה קשה יותר (ars. Alb) בעיקר בתופעות כלי הנשימה.
אוויר פתוח מקל ועוזר בקשיי הנשימה בעיקר בסטרידו בילדים (phos) צורך לצאת לאוויר קר ופתוח מקל על תופעות נשימת סטרידו (phos, תרופה מרכזית לתופעה זו)
2- זיקה גופנית: נשימת סטרידו בילדים.
זיקה מרכזית לריאות, כלי הנשימה.
תחושת היצרות של הלרינקס, קושי נישמתי, הלרינקס יבש, קול צרוד, הקושי המרכזי הינו בלהוציא אוויר החוצה, בנשיפה. המאמץ לנשוף אוויר החוצה גורם להחמרה בתהליך האסטמטי.
דלקות של כלי הנשימה העליונים, עם תחושת חנק, יובש בגרון, נטייה לפתח מצב של פאניקה בעת דלקות אקוטיות בלרינקס (תרופה הרבה יותר נפוצה מן הזווית הקלינית ביחס לשימוש השנתי בה, בדרך כלל בחודשי החורף בילדים, תרופה זו נפוצה ביותר)
נשימת סטרידו – נשימות קצרות, מהירות, עם שריקות ביציאת האוויר, יובש בגרון, חרדה שהולכת ומתגברת בכל קושי נשימתי.
תחושת מחנק בגרון, הגרון כמו שנסגר, קושי לבלוע רוק, האוויר כמו שנדחס במעלה הגרון.
נזלת וליחה מימית: תופעה שבאה לעיתים באחת, באופן מהיר, בכמות גדולה, וכך גם חולפת לאחר זמן מה. התופעה של ליחה מימית מפתיעה באופן ההופעה שלה, מכיוון שכלי הנשימה מרגישים יבשים וחנוקים, ולפתע יש לחלוחית של הרטבה המובעת מן הליחה המימית. היא באה מהר ונעלמת מהר.
תחושת עשן בנחיריים ובכלי הנשימה, האדם חש כמו שהוא נשם עשן, דבר זה גורם לקושי נשימתי. יש לאדם תחושת טעם של ה"עשן" שהוא חש בכלי הנשימה, טעם של חומר כימי לא טבעי.
תחושה ספונטנית של כיווץ בגרון, דבר שקשור לקשיי הנשימה.
כל תופעות קשיי הנשימה בתרופה, באות עם חרדות שהולכות מעצימות לאור הקושי הנשימתי.
תופעות כלי הנשימה בתרופה זו מחמרות בלילה, בעיקר לאחר חצות, הילד קם מן השינה, רטוב מזיעה, בוכה בהיסטריה, נראה במצוקת נשימה, קושי בהוצאת האוויר, שומעים את צפצופי הנשימה כמו שריקה בעת הוצאת האוויר, הילד רוצה על הידיים – צריך לצאת החוצה לאוויר הקר, עם אין אוויר קר בחוץ הוא מבקש לפתוח את המקרר או את הפריזר, ולנשום אוויר קר, דבר זה מקל.
תופעות אלה שכיחות ביותר בחודשי החורף ועונות המעבר, ותרופה זו הינה האחת מן המרכזיות בנושא כלי הנשימה העליונים בילדים.
3- זיקה רגשית:
בלילה יותר קשה מן הזווית הרגשית, בעיקר כאשר יש ברקע תופעות קליניות של כלי הנשימה. מרגיש שהוא עומד להשתגע, מאבד איזון רגשי, הזיכרון הקצר נאבד כאשר יש תחושת חרדות.
חרדות מוחרמות כאשר חש קושי נשימתי, בעיקר בלילה.
אי שקט, צריך להיות בתנועה, חש יותר טוב רגשית כאשר מתחיל ללכת.
נטייה להתפרצויות זעם וכעס, לא אלים אך מתפרץ בזעם, בעיקר כאשר חש את חוסר האונים הנשימתי. חרדה בתרופה זו ממשיכה לכיוון של התפרצויות זעם עקב חוסר האונים.
חרדות מעוני, מלהישאר ללא משאבים כלכליים. תחושה זו מוחמרת בקשיי נשימה.
4- תפיסת חיים:
זיקה כל כך מובהקת בתרופה לכלי הנשימה, בדרך כלל שייכת למיאזמה הטוברקולינית.
בתרופה זו יש מעורבות של שתי מיאזמות: המיאזמה הטובקולינית – זיקה לכלי הנשימה.
ו המיאזמה הסיפיליטית – החמרת לילה קשה ומובהקת בכל המשורים, גופני, נפשי, אנרגטי.
בתרופה זו יש גישה המתפתחת לאור המצב הגופני האקוטי. במצבי נינוחות רגילים, האדם מהיר, תזזיתי, תקשורתי, עם צורך חברתי, פתוח, נינוח, קל בקשר ולמגע.
במצב אקוטי האדם נסגר, אינו יכול לתקשר, צריך עזרה אך אינו יודע לבקש אותה, הכושר הקומוניקטיבי אינו עומד לצידו בחרדות. הוא מפוזר, מבולבל, חסר אונים.
כך שיש בתרופה גישה באקוטי, וגישה אחרת ושונה במצבים נורמטיביים. דבר זה הינו חלק מן הנטייה האקוטית של תרופה זו.
קובי נחושתן - דרכי הבראה אלטרנטיביות 