חניכת משה, חלק ח', "אל אמונה, שהאמין בעולמו ובראו"

"אל אמונה, שהאמין בעולמו ובראו" (מדרש ספרי, פרשת האזינו)

1- "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עַד-אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה; וְעַד-אָנָה, לֹא-יַאֲמִינוּ בִי, בְּכֹל הָאֹתוֹת, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ" (במדבר י"ד, י"א)
מה עניין אמונה בתוך הקונטקסט של חוויות ונושאים אותם העם רואה בחוש העין?
כל העם, כולל הערב רב שהצטרפו לעם, כולם רואים את האותות ויודעים מי הוא אשר מחולל אותם, כך שאין כאן כל קשר לאמונה, כולם יודעים וכולם עדים לאלוהותו ולמציאותו של האל.
וכן את אותה השאלה מעורר האל על משה עצמו ואהרון אחיו: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם" (במדבר כ', י"ב) האם למשה ולאהרון יש פגם בדרגת האמונה? כיצד ייתכן הדבר? הלא שניהם רואים ומדברים עם האל בכל יום ויום…

2- אמונה – כמו שהיא נלמדת מן המקרא, אינה מתכוונת לשאלה אם האדם מאמין במציאות האל ועד כמה מוחלטת אמונתו באל…
מושג האמונה, כמו שמושג זה נתפס בתרבות הנוכחית שלנו, אינו קשור כלל לקשר ישיר עם האל או לידיעת האל, אלא שהיא סוג של הצהרה על תפיסת העולם בה האדם מחזיק. אדם שאומר "אני מאמין באלוהים" כמו שרמב"ם ניסח ב13 עיקרי האמונה, אינו אלא מצהיר על תפיסת עולמו. תפיסת העולם של אדם זה הינה ההנחה שיש לעולם בורא ומנהיג.
אך אם יבוא אדם אחר והוא אטאיסט, שאינו מכיר במציאות האל, הרי שזוהי תפיסת עולם שאינה שונה במבנה הפנימי שלה מן האדם שתפיסתו הינה "אמונית". זוהי תפיסת עולם ואילו אף השנייה הינה תפיסת עולם לגיטימית.

3- תפיסות עולם יש למכביר, וניתן לומר שלכל אדם יש תפיסת עולם המייחדת אותו, לאור לימודיו, ניסיון חייו, הבנתו את המציאות ועוד…. ולא ניתן לומר שתפיסת עולם של אדם אחד נכונה ומדויקת יותר משל חברו…
לכן אין הכתוב בפסוקים אלו, מתכוון להתייחס לוויכוח על תפיסות העולם או על הפרספקטיבה של כל אדם למציאות.

4- אמונה הינה הדרישה האלוהית מן האדם.
אמונה הינה איכות פוטנציאלית שיש בנפש האדם, לכל אדם.
אמונה הינה תכונת נפש, כמו שאומץ או נדיבות, אגוצנטריות או חושניות הינן איכויות נפש או תכונות נפש.
אמונה אינה תפיסת עולם. אין כל קשר בין חינוך "דתי" שקיבל האדם לבין היותו מאמין.
האדם ש"מאמין" עקב סוג החינוך שגדל לתוכו, אינו אלא בגדר הצהרה על תפיסת עולם, פילוסופיה מסוימת שבה הוא או אבותיו אוחזים.
אמונה הינה איכות נפשית בסיסית שיש לפתח, יש לעודד, יש להשקות כמו כל איכות נפשית אחרת שאותה יש לחזק באדם ההולך בדרך מסוימת.
כאשר ספורטאי גדל להיות מקצוען בתחומו, עליו לפתח איכויות נפש של דבקות במטרה, של יכולת עמידה בקשיים גופניים, של התגברות על מצוקות פיזיות, כוח רצון וכוח סיבולת… אין לספורטאי את תכונות אלו באופן מולד, עליו לפתח אותן באופן מודע, כאשר הוא בוחר באופן מודע בדרך זו ויודע את המשמעיות של האיכויות אותן עליו לפתח כדי להצליח בתחומו.
דבר זה נכון לגבי כל תחום… אדם מפתח רעיון חדש בתוך עולם ההיי טק… ופותח סביב הרעיון start up, כדי שיצליח עליו לפתח איכויות שאינן שלו מלכתחילה, עליו לפתח כושר עמידות, סובלנות, ריכוז, יעילות, יכולת ארגונית וניהולית, כשרים קומוניקטיביים ועוד..
כך בדיוק בנושא האמונה…
אין לאדם אמונה מולדת, ולא ניתן לחנך אליה. על האדם לבחור בדרך ואורח חיים המפתחים את תכונת האמונה ואת הפוטנציאל שלה בתוך נפשו שלו.

5- האמונה הינה הכוח הבורא שבאדם.
האמונה רואה עתיד, היא יכולה לזהות עתיד אפשרי גם אם אין לעתיד זה כל סימן בהווה הנוכחי.
האמונה הופכת את הלא יאומן ואת הבלתי אפשרי, לרלוונטי ולמוגשם.
האמונה רואה את האפשרות ואת הפוטנציאל, היא יודעת לזהות את האפשרי ולהזין אותו עד שאותו הפוטנציאל הופך למציאות מוגשמת.
האמונה הינה הכוח באדם הזהה לאלוהים, האמונה הינה הצלם והדמות שהאל נטע באדם.
יש קשר ישיר בין בעל החזון לבעל האמונה, למעשה זהו אותו העניין.
אדם עם אמונה מצטרף לאבולוציה של התפתחות העולם, הוא מגשים את שם האל, כפי שהאל מכנה את עצמו "וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" (שמות ג', יג-יד)
אמונה הינה הקריאה של העתיד לאדם. עתידו של אדם קורא לו דרך האיכות הנפשית המוכנה "אמונה", החזון של חייו שמכתיב לו תנועה למקומות שאולי אינם הולכים בקנה אחד עם החינוך שקיבל או עם ערכים חברתיים מקומיים, אותו החזון קורא לו, וכוח האמונה אז מתחיל לפעם את ליבו, ומאפשר לו למצוא את תעצומות הנפש ההכרחיים להליכה בדרך.

6- האמונה הינה הציווי האלוהי היחיד של האל מן האדם, שיתקדם, שיגדל, שילך את דרכו האישית, שיגלה את סיבת חייו ואת מה שעליו לעשות עם החיים שניתנו לו, שלא יוותר ולא ייכנע לתכתיבים הבאים מדרישות חיצוניות או חברתיות – אלא שיישאר נאמן לעצמו, להקשיב לליבו שמשם בא קול האמונה הפוטנציאלי של האדם.
ציווי זה הינו ללא גבול של זמן, מקום, מין אן גזע. כל אדם בשלב מסוים בחייו ירגיש את צוויו זה של האל ממנו, כאשר ישאל אותו מי אתה? מדוע אתה כאן? מה עליך לעשות כאן? כיצד תגשים את מטרתך כאן בעולמך?
כאשר האדם יפנה את מבטו לתוך עצמו, ותהליך ההקשבה לשאלות אלו יתחילו לפעם את ליבו, הרי איכות האמונה אף היא תתחיל לפעם ולהניע מהלכי נפש עמוקים.
האמונה היא האיכות הפנימית שבאמצעותה האדם יבין את התשובות לשאלות אלו, ואף יהיה עם יכולות להגשמה של הנושאים אותם הבין, על עצמו על עולמו.
האמונה היא המפתח…

7- מכאן שדרך האמונה מתאפשר לאדם להכיר את עצמו ואת מקורותיו.
להגשים כל סוג של פוטנציאל פנימי.
לברוא את עולמו הפרטי ואולי אף לסלול דרך לאחרים.
מכאן שללא אמונה אין לאדם חיות, שמחה, גדילה, עתיד, חיים ויצירה.
לכן הדבר העקרוני ביותר בהתפתחות של כל אדם, הינה תשומת הלב להתפתחות של תכונת הנפש היחידה והמרכזית ההכרחית להגשמה שלו, היא תכונת האמונה.

http://kobynehushtan.co.il/ בואו לבקר באתר החדש