חוש הריח, על משמעות החוש, ועל משמעות צורת האף, חלק ג'

"וַהֲרִיחוֹ, בְּיִרְאַת יְהוָה; וְלֹא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ" (ישעיהו י"א, ג')

1- עם חוש הראיה ניתן לשקר. אדם יכול להעמיד פנים, דרך לבוש וקוסמטיקה ולהיראות שונה ממה שהוא באמת. וכן עם השמיעה, באמצעות מילים ודרכי דיבור, האדם יכול שלקר ולהעמיד פנים, ולהתחפש דרך המילים שהוא אומר למשהו שונה ואחר ממה שהוא באמת.
אבל את חוש הריח לא ניתן לעקוף. גם בשמים ושאר חומרי הריח, הינם גבוליים ביותר ביכולתם לשנות את ריח גוף האדם הבסיסי.
לכן ריח גוף האדם הינו האינדיקציה המדויקת ביותר, שמבטאת את האדם בדיוק הרב ביותר.

2- ריח האדם מלמד על מקומו המדויק בשלבי ההתפתחות שלו.
ככל שריח הגוף (באופן טבעי) נעים יותר, האדם בדרגת התפתחות גבוהה יותר.
ככל שריח הגוף אינו נעים ואף דוחה (באופן טבעי שאינו קשור למחלה אקוטית זמנית) הדבר מבטא דרגת התפתחות נמוכה.
סולם ההתפתחות (שהריח מאפיין) הינו היחס בין הגוף ביסוד החומר שבאדם, והיחסים שלו ליסוד הלא חומרי, הגובה, המושך את האדם למקורותיו.
יש אנשים שהצד ה"רוחני" בהם באופן טבעי ומולד פוטנטי ודומיננטי יותר, להם יש ריח גוף נעים בדרך כלל.
לאדם שעשה "עבודת התפתחות" לכיוון מסוג זה, עבודה שתוצאותיה על המערכת גורמים לעידון של הצדדים החומריים, יש לו ריח גוף המאפיין את תוצאות העבודה מסוג זה.

3- הכלל היסודי הוא: שלכל דבר חי יש ריח, כל ישות חיה מפיקה ריח שמבטא את מה שהיא באמת. ריח זה הינו ביטוי אוטנטי לאופייה של הישות החיה, ומלמד ומשקף על מהותה הבסיסית והיסודית.

4- גם למקום יש ריח, לנוכחות של מקום יש ריח. לסביבה אקולוגית מכל סוג יש ריח. דרך חוש הריח האדם מתחבר ומתקשר לאקולוגיה שבתוכה הוא חי. כאשר האדם עובר ממקום למקום, היכולת שלו לצור איזון או סינרגיה בין עצמו למקום שעליו נכנס, קורה ומתחרש דרך חוש הריח.
אדם ללא חוש ריח, חש עצמו מנותק מן הסביבה. חוש הריח שדרכו מתאפשר חיבור וקשר לסובב, אינו קיים ואז הוא חש עצמו כמו בתוך קוקון, סגור ומנותק.
דבר זה קורה באופן טבעי לאנשים שחולים באלרגיות, מצב שבו האף סתום לחלוטין, או בסינוסיטיס, שאין כניסה של אוויר דרך האף. במצבים אלו האדם חש עצמו ללא קשר לסביבה (allium cepa, למשל)
אדם הוא תמונת נוף ילדותו בזכות חוש הריח, כך האקולוגיה שבא הוא נולד חודרת עליו ומשפיעה את נוכחותה עליו, דבר שנחתם בגוף לאחר זמן מה.
אנשים ללא חוש ריח, סובלים מניתוק ממה שקורה סביבתם, לאנשים רגישים שעקב איזו מחלה "הפסידו" את חוש הריח, מצב זה קשה במיוחד, עקב אי איזון שנוצר בינם לסובב, ועקב ההפסד של ציר מרכזי לחיבור למציאות.

5- סיפור היסטורי מעניין, מספר על אלכסנדר מוקדון, שכבש את רוב העולם, והגיע למקום באזור אפגניסטן, וצפון הודו, שם פגש שבט לוחמני במיוחד, מרדני במיוחד. הסיפור מספר על מעשה ה"חסד" שעשה עם בני השבט, שלא הרג אותם, אלא חתך להם את האף, כיוון שראה שהאזור האקולוגי שבו הם חיים משפיע על האדם בנוכחותו, השפעה היוצרת באדם מרדנות ולוחמניות.
כריתת האף גרמה לניתוק בין אנשי השבט למקום בו הם גרים וכיצד המקום משפיע עליהם להפוך ללוחמניים.

6- חוש הריח ממוקם על פני האדם במרכז הפנים. זהו החוש האמצעי בין חמשת החושים. לכל חוש יש צד שונה וייחודי במכלול האנושי, כל חוש מייצג צד בתודעה:

א- ראייה, עיניים, תפיסת המציאות באופן ישיר. מקום גבוה על הפנים, וכן החוש בטווחי המרחק הרחוקים ביותר בין חמשת החושים. חוש הראייה הינו החוש שקשור לתודעה, לתפיסה, להבנה, לראיית המכלול.

ב- שמיעה, אוזניים, תפיסת המציאות באופן עקיף (שומעים על, ולא רואים את..) מקום שני לאחר עיניים בפנים, חוש עם טווחי מרחק קצרים יותר מן הראייה ורחוקים יותר מחוש הריח. חוש השמיעה קשור לתודעה גם הוא, תפקידו בתודעה: ביכולת להקיש דבר מתוך דבר, לשמוע על ולהבין את..
האוזן הינה בדמות עובר, והיא צמצום כל האיברים בתוך האפרכסת. מתוך מבנה האוזן ניתן לראות ולהקיש על מצבם של כל האיברים. זהו עוד אספקט לחוש השמיעה, ועל יכולת ההיקש וההבנה של דבר מתוך דבר.

ג- חוש הריח במרכז הפנים מאפיין את האדם במהותו, האדם על כלל חלקיו, ועל היסוד הבסיסי של מי הוא, מיוצג על ידי חוש הריח.

ד- חוש הטעם, בתוך הפה, מהווה ומייצג את חלקי הגוף ותפקידם. נטיות לטעם מסוים באדם מלמדות על איכות פעילות הגוף שלו. ברוב המקרים אדם שנוטה באופן מובהק לטעם מסוים, מראה ומלמד על הרגישות של האיבר המקביל (חולי סוכרת נמשכים לסוכר, חולי קיבה נמשכים לחריף וכך הלאה)
חוש הטעם משקף ומלמד על טיבעו הבסיסי של הגוף, מהיר – איטי, חזק – חלש, קר- חם ועוד….

ה- חוש המישוש, הגוף בעצמו שייך לתפקודי הגוף, תפקודי האברים ופעולתם. איכות תפקודו של הגוף נלמד עלי ידי חוש המישוש, העצבוב והתחושה.

חוש הריח אם כן, האמצעי בין החושים, מייצג את האדם, האדם במהותו, האדם עצמו.

7- האף, מבנה האף, צורתו של האף, מראה ומלמד על הנטיות הבסיסיות המולדות של האדם ביחס לאיכות הבסיסית שלו.
אף נשרי: איכות פיקחית, ערמומית
אף גרמי, גס: איכות ארצית, חומרית
אף סולד, כלפי מעלה: נטיות עדינות, אנינות טעם, רגישות חברתית, לעיתים תחושת עליונות.
אף רחב: נטייה לתגובות יצריות, אדם המגיב מן הרגשות ספונטנית ללא "שכל".
אף ארוך: איכות מתבוננת, נטייה "לחקור" כל דבר, נטייה אינטלקטואלית
אף עקום (לא מתאונה או ניתוח) : נטייה לאימפולסיביות וכעס.

העור שעל האף, גם הוא אינדיקטיבי לאיכות האף ומה שהוא מגלה על האדם:

עור חלק, אחיד, ללא פיגמנטציה: אדם מאוזן, רגיש, יציב
עור מחוספס וגס: אדם גס, ישיר, בוטה, ענייני
עור עם פיגמנטציה, וצבעים לא אחידים (אופייני בפגעי שמש או בצריכת הורמונים בנשים) : אדם עם נטיות משתנות ברובד הרגשי, אדם עם מרקם נפשי דינאמי
עור עם חורים: אדם עם היסטוריה של פגיעות רגשיות שהותירו בו את חותמם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s