חוש הריח, איכויות של חוש הריח, חלק ד'

1- חוש הריח הינו החוש ה"מוזנח" ביותר מבין החושים באדם. ספקטרום האפשרויות לעבוד עם חוש הריח, כמעט ואינו מנוצל באדם המערבי (באדם החי בטבע, או בתרבויות שבטיות, חוש הריח מפותח לאין שיעור, ביחס לאדם המערבי שחי בתנאים אורבאניים) האדם המערבי חי עם חוש ריח בממד הבסיסי ביותר.

2- חוש הריח קשור באופן ישיר לתחושות ארוטיות. מעבר לריחות בסיסיים, האדם חש משיכה לבן או לבת זוג, לפי חוש הריח. חוש הריח הינו הפעיל ביותר בכל מה שקשור למשיכה ההדדית. לעיתים יש משיכה לפי מראה עיניים, אך אם הריח דוחה לאחד מן הצדדים, שום מראה כזה או אחר לא יעזור. חוש הריח בעל חשיבות מרכזית בהתאמה של "זיווגים".
לעיתים אנו רואים כי אנשים מסוימים נותרים ללא קשר זוגי עקב הרגישות הבסיסית שיש להם בחוש הריח.

3- חוש הריח מייצר חוויה, תחושה המשפיעה על כל המערכת. אנשים מבינים את הנקודה הזו, ולכן הם משקיעים בריחות במרכזי קניות, כדי לגרום לאדם לחוש בנוח וברווחה, דרך ריח מלאכותי, במקומות הקנייה וכך "לעזור" לו לפתוח את הכיס. היום יש "מקצוע" בלהתאים ריח למקום העבודה כדי לצור באדם מצב נפשי תודעתי מסוים, וכך לגרום לו להיות במצב הרצוי לפי הצרכים של מקום העבודה.

4- חוש הריח הינו חוש מרכזי בחוויות הזיכרון. ריח ילדות מסוים יכול להחזיר אדם לחוויית מלאה של שנות הילדות שלו. המקום, הסיטואציות, האנשים ועוד… הכול נכלל בתוך ריח מסוים שמכליל בתוכו עולם שלם.

5- ריח הינו דבר סובייקטיבי. ריח נעים לאדם אחד, מהווה ריח נוראי למשהו אחר. הריחות שאנשים אוהבים או סולדים מהם, תלוי בסוג האדם ובסוג הדם שיש לו. יש ריחות המתאים לסוגי אדם מסוימים.

ריח מכיל בתוכו תהליכים אסוציאטיביים של מקום, זמן, אקולוגיה, אירוע מיוחד ועוד.. ריח מסוג זה נעים לאחד ודוחה לאחר. למשל: ריח של מסעדה עם ריחות עשירים, לאדם אחד זהו ריח נפלא, לאדם אחר זהו ריח נורא עקב חוויה קשה שהאדם חווה באותו המקום.

יש ריחות שכולם יודעים לזהות, כגון ריח של דוחן פלאפל ברחוב, הריח מוכר לכולם, אבל לאחד זהו ריח מגרה ומעורר תיאבון, ולאחר זהו ריח המעורר בחילה.
הריחות הינם דבר אישי וסובייקטיבי.
כך שיש את הריח מוכר לכולם, ויש את התוכן הפנימי שלו שהוא שונה מאדם לאדם.
בהקשר הזה ניתן לחבר את ה"מושג" : פלאפל, לריח. זהו ריח מוכר כאמור, אך יש ריחות רבים שאינם מצטרפים לשום מושג מוכר.

6- על הקשר בין ריח לטעם: "על טעם וריח אין להתווכח". ריח – אדם, טעם – איכות הגוף ונטיות הגוף הבסיסיות. דבר היוצר את דרך לחוויה מלאה. גם שאר החושים מייצרים חוויה, אך לא בעומק ובאופן של ריח וטעם. שניהם מייצרים חוויה שלאחריה האדם "יודע" את הדבר. לדבר על שוקולד, לראות שוקולד ולשמוע עליו, מייצר חוויה חיצונית, שאינה מחוברת ונקשרת לאדם, אך להריח ולטעום שוקולד, וכעת האדם "יודע" למה הכוונה.
אם כן חוש הריח והטעם הם אלו האחראיים לחוויה שדרכה אדם גדל באמת, עקב הצטרפות הדבר שחווה למה שכבר יש לו.
מכאן החשיבות הבסיסית לצורך לשכלל ולפתח את חוש הריח. דרך התפתחות של חוש הריח, גם חוש הטעם מתפתח. דרך חוש הריח האדם גדל באמת, לא דרך ה"ראש" אלא דרך החוויה עצמה.

אך לרוב הריחות, לאדם המערבי, אין שם או יכולת תמלול. יש ספקטרום עצום של ריחות שהאדם יכול להריח אך לא יודע לזהות ולכנות בשם. חסרה לאדם השפה והלשון הקשורה לחוויית ריחות עדינים יותר.
שיכלול השפה שיש ביכולה לתאר ריחות עדינים, קשור בראש ובראשונה להתפתחות המודעת של האדם לריחות העדינים, והיכולת שלו לזהות אותם, להבין אותם ולדעת את התוכן הפנימי של הריח.
אנשים מגיבים לריחות אלה, אך אינם יודעים לנסח אותם במילים, לכן הם משתמשים בסגנון של מושגים שאולים: "הריח הזה מזכיר לי ים", "הריח הזה הוא כמו הזריחה ביום אביבי", "ריח כזה פגשתי בחלום" …. ועוד..
מכאן נובע הצורך לפתח שפה של ריחות, ושפה זו תלויה בהתפתחות חוש הריח כמימד דומיננטי יותר בהוויה האנושית

7- חוש הריח קשור באופן ישיר לתהליכי נשימה, שאיפה ונשיפה. הריח ניסע על גבי האוויר, על גבי הרוח.
ככל שהאף פתוח ונקי מליחה, אדנואידים, פוליפים, זיהומים מסוגים שונים. כך חוש הריח זמין, נגיש ואפשרי לאדם, לעשות איתו "עבודה" התפתחותית.
כדי להתחיל בשכלול חוש הריח, למען הרחבת יכולת החוויה וההתנסות שבאדם, יש להתחיל בבדיקה של מערות חלל האף, לוודא שהן נקיות מליחה, והאוויר נכנס קל ופשוט דרך שני הנחיריים.
למעשני סיגריות, טבק, סמים וכו', יש נטייה לסתימה של מערות האף, דבר הפוגע ביכולת החוש, וכן בנשימה עצמה. ולכן פוגע ביכולת ההתפתחות של מימד החוויה וההתנסות שאפשרית לאדם, דרך חוש הריח.
לכן מומלץ מאוד לא לעשן שום עישון מכל סוג, אם רוצים ומעוניינים לפתח כישורים נוספים שממתינים לכל אדם.