השיפתניים – labials – מפרויד ועד לשירתו של אלן גינזבורג

 

"בכל מקום אליו אני מגיע אני מגלה שמשורר כבר היה שם לפני" (זיגמונד פרויד)

תקופת השיפתניים מתחילה ביום לידתו של פרויד ה5 למאי 1856, ומסתיימת ב1970 לערך, סוף תקופת נערי פרחים בארה"ב, ותחילת הערעור והמחלוקת על גישתו של פרויד, ע"י מטפלים שגדלו על ספריו והתחנכו על תורתו, ולבסוף החלו להוכיח את אי דיוקה ואת חסרונותיה הקליניות.

פרויד הינו האדם המייצג נאמנה את תקופת השיפתניים, הוא היה פורץ דרך ייחודי, ואמיץ לתקופתו. ניסיונו להעמיד את תורתו ותפיסותיו המיניות ברמה של "מדע" החלו בשקידה רבה של פרויד אך לבסוף הוא לא הצליח להוכיח "מדעית" את טענתיו.  דבר המתבטא דרך התרופה: rosmarinus – בא יש ביקורת עצמית גבוהה, צורך להכרה ולהערכה של העולם את הישגיו. וכן דרך התרופה: lavendula – שם יש נטייה לניקיון, לסדר, לעידון ולחושניות עם אופי סטרילי.

ביסוד תורתו ותפיסתו של פרויד עומד העיקרון המיני שבאדם. עיקרון יסוד והנחת יסוד שממנה פרויד בנה את גישותיו הטיפוליות. דבר זה מתבטא היטב במשפחת השיפתניים, כאשר אחר מן התמות מרכזיות של קבוצה זו הינה הביטוי המיני וגירוי המיני המהווה שורש וביטוי התנהגותי לקבוצה כולה. התרופה הבולטת בקבוצה   זו הינה – origanum – שם המיניות הינה החזקה ביותר בקבוצה, ואף הפתולוגית ביותר (עקב גירוי תמידי של אברי המין, האדם נדחף באופן קומפולסיבי לאוננות או לעיסוק מיני ללא יכולת שליטה בדבר)

לפי פרויד האדם ביסודו הינו יצור מיני, חברתי. וכן בשיפתניים המיניות הינה  מוטיב מרכזי אך לא במובן הבוטה כגון: fluoric acid, platina, tarentula, medorinum – אלא באופן מעודן יותר, הקשור לקשר ולדינאמיקה חברתית או משפחתית. תרופה כגון: melisa – משקפת את המיניות של האישה מודרנית, היא סקסואלית, קרייריסטית, מאוד מטופחת, חרוצה, בקיאה בתחומים רבים, סובלת מנדודי שינה עקב רוב הלחץ והעיסוקים. היא בקיאה במה שקורה בעולם ולוקחת בו חלק פעיל. המיניות שלה ניכרת היטב, אך היא לא מרכזית בהוויה שלה. נקודה זו מהווה חידוד לכוונתו של פרויד על הדגשת המיניות, הוא הגדיש אותה עקב היותו פורץ דרך, דבר שחייב אותו להקצנה תפיסתית, כאשר המיניות באה בלבושים רגשיים או תרבותיים נוספים, כמו שניכר ב melisa. שם המיניות הינה חלק ממכלול ולא מוטיב מרכזי.

מוטיב מרכזי בשיפתניים הינו החושניות הסנסואלית החושית. דבר המתבטא דרך הריגוש ברוב התרופות בקבוצה זו. החושניות של השיפתניים אינה באה לידי ביטוי רק דרך מין, אלא גם דרך תחושות גופניות נוספות כגון אכילה, או התמכרויות לתחושה מסמים.

פרויד עצמו היה אדם סנסואלי מאוד, ועישן כ20 סיגרים ביום, דבר שהביא למותו מסרטן הפה בסוף חייו. הוא אף השתמש שימוש ארוך בזמן בקוקאין, בתקופתו הקוקאין רק נחשף למערב ונחשב לתרופה לכל דבר. פרויד היה מחסידי הקוקאין ועודד את מכריו להשתמש בסם זה מתוך תפיסה שהוא בעל יכולת לעודד מחשבה, ריכוז, ומצב רוח מרומם. הוא סבר בתחילה שלסם זה אין תופעות לוואי, אך לאחר כ20 שנות שימוש היה עליו להודות שאין בדברים ממש. יש היום שטוענים שאת רוב חידושיו הוא הגה דרך שימוש בסם הקוקאין.

המהלך אותו החל פרויד,  של לגיטמציה לחופש מיני, שיחרור מכבלים מסורתיים או דתיים, למען בקשה לאושר ולחופש

(הוא היה יהודי אטאיסט שלא החביא ואף התגאה במקורותיו היהודיים – הוא טען על דת  "דת היא מערכת של אשליות נחשקות, בשילוב עם הכחשת מציאות, כזו שניתן למצוא רק במצב של בלבול הזייתי שגורם לאושר עילאי. הדיבר האחד-עשר של הדת הוא 'לא תשאל'. " – וראה בא את דרך "הבריאה ביותר לבטא תסביכים מודחקים")

מצאו את ביטויים המלא בתרבות נערי הפרחים של שנות השישים. "נביא" התקופה היה אלן גינזבורג (3 ליוני 1926 – 5 לאפריל 1997) הוא הטיף למיניות פתוחה בכל המובנים, וכן הטיף לשימוש בסמים המייצרים הזיות כגון: lsd מסקלין, פטריות ועוד.  בשיריו עודד והשפיע על דור שלם. הינה דוגמא לשיריו ולסגנון:

יללה ושירים אחרים // אלן גינזברג (מאנגלית: עודד פלד, קשב לשירה)

חֶזְיוֹנוֹת! אוֹתוֹת! הֲזָיוֹת! נִסִּים! אֶקְסְטָזוֹת! צָלְלוּ

בִּתְהוֹם הַנָּהָר הָאָמֶרִיקָנִי!

חֲלוֹמוֹת! סְגִידוֹת! הֶאָרוֹת! דָּתוֹת! סְפִינוֹת מַשָּׂא

עֲמוּסוֹת הֲבָלִים רַגְשָׁנִיִּים!

פְּרִיצוֹת דֶּרֶךְ! מֵעַל הַנָּהָר! צְלִיפוֹת וּצְלִיבוֹת! נִבְלָעוֹת

בַּמַּבּוּל! אוּפוֹרְיַת סַמִּים! חַגֵּי הִתְגַּלּוּת! יֵאוּשׁ!

עָשׂוֹר שֶׁל צְרָחוֹת חַיּוֹת וְהִתְאַבְּדֻיּוֹת! מֹחוֹת! אֲהָבוֹת חֲדָשׁוֹת!

דּוֹר מְטֹרָף! עַל סַלְעֵי הַזְּמַן!

צְחוֹק קָדוֹשׁ אֲמִתִּי בַּנָּהָר! הֵם רָאוּ הַכֹּל! הָעֵינַיִם הַפִּרְאִיּוֹת!

הַשְּׁאָגוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת! הֵם נִפְרְדוּ לְשָׁלוֹם! הֵם קָפְצוּ מֵהַגַּג!

אֶל הַבְּדִידוּת! מְנוֹפְפִים בִּידֵיהֶם! נוֹשְׂאִים פְּרָחִים!

אֶל הַנָּהָר! לָרְחוֹב!

תרופה כגון: leounurus cardia  – אם איכות של רגישות אנושית גובהה, צורך ל"רוחניות", משיכה אחר גירויים חושיים עד להצפה רגשית, שממנה עשוי לנבוע פגיעה בלב, ומתח שרירי היוצר נוקשות, תרופה עם זיקה ללב המייצרת פתולוגיות של הלב – מבטא את תקופתו ואישיותו של אלן גינזבורג, שלבסוף קיבל שבוץ מוחי עם שיתוק חלקי עקב לחץ דם לא סדיר, והיסטוריה ארוכה של שימוש החומרים נרקוטיים

 

תקופת השיפתניים מסתיימת כאמור, בזמן בו הפסיכולוגים החלו לערער ולהראות גישות המנוגדות לתפישות של פרויד.  אין הדבר אומר שפרויד טעה. הוא לא  טעה כלל. הוא ביטא נאמנה את ה"פסיכולוגיה" של תקופתו ושל תקופת השיפתניים. לכן צדקתו נכונה לתקופה, ואינה מבטאת בהכרח "אמת" נצחית. דבר זה בה להראות שלכל תקופה ולכל קבוצת צמחים, יש "פסיכולוגיה" שונה עם תיאור שונה של חלקי הנפש.  כאשר המוטיבים הפסיכולוגיים גם הם שונים מקבוצה לקבוצה.  (דבר זה יידון במאמר בפני עצמו)

סיכום: תקופת השיפתניים באה להראות וללמד את נושא המניות. דרך השיפתניים ניתן לראות כי המיניות באדם אינה חלק עצמאי ללא קשר לשאר חלקי המערכת, ואינה אלמנט מרכזי כמו שהכול עליו נישען כמו שפרויד רצה להציע, אלא שהמיניות הינה גורם השזור בחלקים נוספים, בא באינטראקציה עם חלקים נוספים במבנה האנושי. כאשר חלקי המערכת מאוזנים, המיניות מעשירה ומביאה לידי גדילה של רבדים עמוקים ועדינים בנפש האדם, לכיוון של יצירה, ועלייה בדרגות הרוח. וכאשר המערכת אינה מאוזנת על סך חלקיה, המיניות הופכת ל"אנרגיה" המביאה לידי הקצנה העשויה להוביל להרס וחולי במובן הפתולוגי.

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s