פרשת שופטים – "תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ"

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ" (דברים ט"ז, י"ח) ע"פ ר' חיים ויטאל, כפי שבנו ר' שמואל ויטאל, מביא מדבריו בספר הליקוטים על הפרשה, על האדם לשים שופטים ושוטרים על חמשת חושיו, כדי לשמור ולבקר את מה שנכנס דרך שערי החושים לתוך המערכת האנושית. בכך הקדים ר' חיים ויטאל להעיר כי הפרשה אינה עוסקת בממשל וחוקים חברתיים, כמו שרבים נוטים לראות דרך הפשט. אלא שהפרשה כולה עוסקת באופן בו האדם מארגן את עצמו באופן הנכון על מנת להיות נקי מול הבורא ולמלא את הרצון והתכלית של האדם בעולמו. "השופטים והשוטרים" הם מערכת התודעה והבחירה של האדם הבנויה מתפיסת עולמו. היא קובעת איזה רשמים ייכנסו לתוך המערכת, וסוג התכנים המזינים ומגדלים את האדם. לכן חלק מן "השופטים" הם אף בעלי חזון עתידי הקשור להבנת התכלית. "שופטים" אלו הם אף בעלי אמונה גדולה, שכן החזון אינו מראה סימן רלוונטי במציאות הנוכחית. אך "השופטים" רואים רחוק ויודעים כיצד לקרב את האדם לתכליתו דרך הזנה של מזון מאוד מסוים הקשור לבניית המערכת למקום עתידי זה.

ר' חיים ויטאל מראה בדוגמא זו, שכל מבנה חברתי כמו שהוא נראה בבניין שלו, אינו אלא שיקוף של "צורת האדם", של המבנה האנושי הפנימי של האנשים שבנו חברה מסוג מסוים. לכן הפרשה כולה באה להראות את האדם ובניינו הפנימי וכיצד בניין פנימי זה לבסוף מייצר חברה קונקרטית שאינה אלא מראה מדויקת שלו עצמו.

כמה נקודות מן הפרשה לאור התפישה שמראה ר' חיים ויטאל:

1- "צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף – לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דברים ט"ז, כ')
רדיפת הצדק אינה אלא פועל יוצא של חושים הקולטים את הדבר הנכון. אז האדם בונה בעצמו קרקע של אותה הארץ והאדמה שהאל נותן לאדם. כך שפעולת שופטי החושים קודמת, והתוצאה הינה רדיפת צדק, שאינה מוטת על ידי השוחד. השוחד הינו הבטחה של גירויי החושים לתענוגות שונות, גירויים שונים ועוד שלל של אין ספור סימולציות חושיות שהמקרא קורה להן לבסוף "זנות הלב". הדרך לבנייה של חושים שקולטים את הדבר הנכון קשורה להבנה יסודית של עיקר מול טפל לגבי חייו של האדם. ככל שעיקר וטפל מוגדרים בבהירות בנפש האדם, אותו האדם יבקש וימשוך לעצמו רשמים ומראות מן האיכות של מה שהוגדר בנפשו כעיקר. כגון אישה המשתוקקת להרות ודבר זה מתעכב ,כך שהיא רואה רק נשים הרות בכל מקום. כך אדם המחפש את אלוהים, לבסוף יראה את אלוהים בכל מקום.

2– "וְלֹא-תָקִים לְךָ, מַצֵּבָה, אֲשֶׁר שָׂנֵא, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים ט"ז,כ"ב)
אלוהים שונא מצבות, כל דבר שעומד כמצבה, האל שונא. מצבה הינה עד וזיכרון למה שהיה בעבר, היא ניצבת על מה שכבר מת וחלף מן העולם. יהדות שדוגלת ב"חדש אסור מן התורה" דבר ש"חידש" החת"ם סופר כנגד היהדות המתחדשת, קיבע את היהדות והפך אותה לגלעד ומצבה של זיכרון של חיים שאחרים חיו בעבר, חיים שאינם שלנו, אנו- אין אנו פה, אלא כדי לשמר את זיכרונם. דבר זה עומד בניגוד גמור לאופן בו האל מכנה את עצמו "וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" (שמות ג', י"ג-י"ד) האל מכנה עצמו "אהיה". ורצונו מן האדם להיות מתהווה, נוצר ויוצר. אין רצונו באדם שהפך את חייו למצבה ולזיכרון, דבר זה תועבה הוא בעיניו, כמו שמציע הכתוב.

מזווית אחרת, על האדם לבחון עצמו ולראות איזה חלקים בתוכו הינם סטגננטיים, תקועים ואינם מתקדמים. אולי נקודות רגשיות המצריכות תשומת לב, אולי תפישות עולם שאינן מעודכנות יותר, אולי דפוסי מחשבה השייכים להשפעות חברתיות שאינם עולים בקנה אחד עם תהליך האבולוציה שלו ועוד… כל אדם במקומו צריך לבחון את המקומות שנהפכו בחייו למצבה ולזיכרון של דבר מה ששייך לעבר ולא לעתיד השייך לו. יש שהאדם הפך למצבה עקב רכוש, כבוד וניצחונות שזכה בהם , אז הוא נח על "זרי דפנה" וכך הוא הופך למצבה של זיכרונות העבר שלו, עקב הקושי לוותר על מקום זה, או הפחד לאבד אותו. יש שהפכו למצבה עקב החרדה מן העתיד, אז- הם מקבעים את הקיים כדי לרכוש תחושת ביטחון בהווה, גם אלו הפכו למצבות. האל מעוניין בתהליך מתקדם ומתפתח, אין הוא מעוניין בבני אדם מצבות.

3- "לֹא-תִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה, אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם–כֹּל, דָּבָר רָע: כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הוּא" (דברים י"ז א')
כאשר אדם מגיש לאלוהות דבר פגום, הרי שהפגום הוא זה שיגדל בתוכו. כך גם ביחסי אנוש, כאשר האדם שם את הדגש על הנגטיבי שבחברו, הרי שהנגטיבי שלו עצמו מתפתח. וכן ביחסים של האדם עם עצמו, כאשר האדם רואה בתוכו רק את הפגמים, הרי שהם אלו הגדלים. לכן על האדם להדגיש את היתרונות שלו. לא שהוא מתכחש לחסרונות, אלא שהוא שם את הדגש על היתרון, ועל פי כלל זה יש לנהוג בכל הרמות (אישי, חברתי, אלוהי) ואז דרכו של האדם פתוחה וממתינה לו. מכיוון שחיי האדם תלויים בקומוניקציה וקשר סביבתי, ומקשרים אלו האדם ניזון וגדל, הרי שעליו להיות מודע למה הוא מגיש מעצמו לעולם, שכן את מה שהוא מגיש לעולם, אלה הם הפירות שהוא יקצור בעתיד.

4- "עַל-פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים" (דברים י"ז, ו')
שניים או שלושה, היה עליו להגיד כי שניים מוביל לשלושה, וכאשר האחד נחלק לשתיים ומשתיים לשלוש, הרי שאז נוצרת המציאות. כל מציאות הינה ביסוס של שלוש ומעלה. כאשר האחד הוא רק לבדו, אין שם אפשרות לעוד. כאשר האחד הפך עצמו לשתיים וכמו ששכפל את עצמו, כך שראה בשתיים את עצמו בדיוק, שם בא הצורך להמשך המהלך – שהוא השלוש, אז נוצרת מציאות חדשה. לכן אומר הכתוב שעדים היוצרים מציאות וקובעים אותה, מתחילים בשניים. אחד לא מספיק כדי לקבוע מציאות, השניים מובילים לשלושה עדים ואז דבריהם, או טענתם, הפכו למציאות.

5- "וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ" (דברים י"ז, י"ד-ט"ו)
התורה מראה אפשרות לשתי צורות אדם, האחת עם מלך כמו כל הגויים, והשנייה ללא מלך כמו שהאל היה מעדיף.
א- אדם עם מלך הינו אדם שהשיג ממלכה. כלומר שיש לו תוצאות חיים שהפכו אותו ל"משהו", או אדם שכבר השיג הישגים בחייו המראים תוצאות בעלות תוכן ורכוש. אדם זה מתארגן כממלכה ואז הוא מלך על חייו, כמו הגויים, כך טבעו של עולם. טבע העולם שהאדם משיג תוצאות וכובש לעצמו ולביתו מעמד, רכוש, תוצאות חיים ועוד… התורה אינה מתכחשת לתהליך טבעי זה, רק מראה את הדרך הנכונה כיצד לוודא שאין הרכוש, התוצאות והכבוד שהאדם רכש, מהווים הפרעה להמשך האבולוציה שלו. לכן התורה מבקשת  שהאדם במקום זה (ככל הגויים) עליו להימנע מריבוי הרכוש. שלא יבנה את זהותו הפנימית, על בסיס כסף ורכוש. וכן שלא יגבה ליבו "לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו" על מנת שהמעמד לא יהווה מחסום של גאווה, תאווה, כבוד ועוד.. אין הבעיה ברכוש וכסף כשלעצמם. הבעיה הינה בתלות שאדם מייצר על בסיס הרכוש שיש לו. כך התוצאות של חייו מהווים קרקע לצעדים נוספים בהתפתחות שלו. לפי חז"ל "מלך" הינו ראשי תיבות של מוח, לב, כבד. אדם שהוא מלך על חייו, מוחו ראשון, ליבו עוקב, והכבד אחרון. מוח הינו הבית לתודעה, הלב הינו בית לרגשות וכבד הינו הבית ליצרים ולתשוקות.

ב- אדם ללא מלך מוגדר, חי את חייו כך: "אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו, יַעֲשֶׂה" (שופטים כ"א, כ"ה). מצב זה הינו המצב שהאל כיוון ורצה בו. אדם חופשי, אדם החי על פי מצפונו, אין הוא פוגע באחר, אין הוא לוקח דבר על חשבונו של האחר, הוא מודע לסביבה שלו, הוא פתוח וזמין תמיד לקריאה. הוא קשוב ומוכן תמיד להשתנות על פי עקרונות של כבוד לעצמו ולזולת. הוא לא מקובע, אין הוא שומר זכויות לעצמו מכבושי העבר. הוא נותר עני תמיד, ללא דרישה או תביעה למציאות על דבר כלשהו. הוא חי את הרגע במלואו. אף רגע אינו מבוזבז, שכן כל רגע ומה שאותו הרגע הביא איתו, הרי שהוא מתת האל. ולזלזל במתת האל הרי הוא כלהשליך את חייך מנגד. בתרבויות אחרות אדם זה מכונה נזיר, דרוויש, קדוש, ועוד כינויים על דרך המסירות והתאחדות המובילים אך אל האלוהות.

שתי צורות קיום אלו רלוונטיות בעיני התורה, האחת (ממלכה עם מלך) מהווה את הביסוס ומייצרת מציאות. השנייה (איש הישר בעיניו יעשה) הינה חיי ההתהוות, חיי שינוי, חיים של הוויה וטרנספורמציה תמידית. האחת עושה, השנייה נוכחת, מדיטטיבית וממתינה. שתי צורות קיום אלו משלימות זו את זו. הן אינן ניגודיות אלא הן דינאמיקה טבעית של גדילה נכונה, של דבר השזור זה בזה ומזין זה את זה.

6- "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי, יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים י"ח, ט"ו)
כאשר תקום להיות נביא (שכן ע"פ עקרי האמונה כמו שרמב"ם ניסח "הקב"ה מנבא את בריותיו"), מהו הסימן האם אתה בדרך הנכונה, ואתה הופך לנביא אמת, או לחילופין האם אתה בדרך להפוך לנביא שקר? הרי האינדיקציה למהלך נכון הינה: "כָּמֹנִי". משה מציב את עצמו כסמן ואינדיקציה לאדם שהפך לנביא (לבסוף האל עצמו הוא המקים את האדם לנבואה, והוא המעביר את האדם חניכה לנבואה, "יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ"). אך לנקודה זו, על האדם להתכונן. משה שם עצמו כרף וכמראה לסוד ההתכוננות למהלך הנבואה. לכן יש להתבונן בביוגרפיה של משה ולראות את נקודות המרכזיות הקשורות לתהליך ההתכוננות לנבואה.
א- הוא איש העולם הגדול, הוא מכיר תרבויות, אין הוא מזלזל בהן, הוא גדל והתחנך כקוסם וחרטום מצרי, למרות זאת הוא חי כנטע זר ולא שייך למקום בו גדל. הוא תמיד היה חריג. אהרון אחיו הוא זה שהציג אותו מול ישראל, גם מולם היה חריג.

ב- לא היה לו "עצמי" שלו. הוא לא היה נטוע בעצמו. כלל ישראל, וטובת העם היה ל"עצמי" שלו. הוא שם את האחר ואת העם כ"העצמי" שלו. לכן היה יכול להיות שליח של העם ולכן יכול היה לדבר בשם העם.

ג- הוא היה פנוי מעצמו, האישיות שלו לא היוותה הפרעה בדרך להיותו כלי לאלוהות. הכתוב מביא את זה כך "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר י"ב, ג'). הענווה הינה איכות באדם המביאה אותו לידי ההשתוות עם כל דבר אותו הוא פוגש, אין הוא טוב יותר מכל יצור או ברייה. וכך הופך הוא לעמק ברכה, עליו זורם העולם כולו, והוא אינו עושה דבר.

ד– הוא סקרן ולמדן ואינו ניתפש על ידי העבר שלו ועל ידי מה שכבר הוא יודע. דבר זה ניכר בחקירה של הסנה שאינו עוכל. משה סר לראות דבר שנראה זר, מוזר, יוצא מן הכלל. אדם אחר שהיה עובר שם, לא היה רואה האת המראה גם אם המראה היה נוכח.
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה, אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה: מַדּוּעַ, לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה"

ה- הוא יציב במה שהוא יודע ומאמין, והוא נאמן נאמנות שהופכת אותו לסלע יצוק. "בְּכָל-בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא" נאמנות זו מקנה לו יציבות במקום שם אין שינוי וכיליון. לכן נאמר בו "לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה", הוא נותר צעיר, רענן, חי. הזקנה לא קפצה עליו. באמת הוא לא היה ראוי למוות, אלא שמת על פי הנשיקה, דבר האל.

בוודאי שיש עוד מה לאמר על משה רבנו, אלא שאלו נקודות מרכזיות שהוא עצמו שם אותן כסמן לאדם ההולך בדרכו, למען יידע אם בדרך אמת הוא הולך, והיכן האפשרות לסטייה.

7- כך הפרשה כולה הינה יד המכוונת, של דברי התורה לאדם ההולך בדרך ה', מה הם המכשולים, והיכן הם המקומות לעצירה ולהתבוננות. הכלל בכתוב: בכל מקום שהכתוב פונה אל היחיד כגון: "כִּי-תוֹלִיד", "לְיַסְּרֶךָּ", "שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת", "וְאָהַבְתָּ". זהו הסמן לאדם האישי, עם פנייה ליחיד, במגמה לכוון את האדם לדרך האמת.

 

3 מחשבות על “פרשת שופטים – "תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ"

  1. וואו. פשוט דברי אלוקים חיים -מרעננים את הנפש לחלוטין. אני קוראת שוב ושוב ולומדת עוד ועוד. תודה. הגעת כאן לגבהים חדשים של כתיבה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s