על ה- Repertory ככלי עבודה בסיסי של ההומיאופת
1. מהו הרפרטורי–
סמואל האנמאן עצמו לא עבד עם רפרטורי. אין באורגנון אף לא רמיזה אחת לנושא העבודה מול רפרטורי. הדגש שהאנמאן שם בלקיחת מקרה הוא על הבנת החולי באדם (מהי הדינאמיקה של המחלה), על הבנת האדם והמבנה המולד או הנרכשת שיש לו (מיאזמות, או אורחות חיים המאפשרים את הופעת החולי), ועל ידע של מטריה מדיקה (ידע על תרופות, על טיבען, כוחן לרפא מחלות ע"פ הסימפטומים הייחודיים שיש בתרופות אלו). האנמאן מסכם את נקודות אלו בפרגרף 71 באורגנון.
כך שרפרטורי הינו מהלך שהתפתח בשלבים מאוחרים להאנמאן עקב הריבוי העצום של הסימפטומים והצורך לארגן אותם בסדר הגיוני, נגיש וקל לחיפוש ולעבודה. סידור הרפרטורי החל בדור השני להאנמאן על ידי הומאופתים כגון כג'יימס טיילור קנט, וויליאם בוריקה, אלן ועוד. אף שאותם ראשונים שהחלו במלאכה זו לא שכחו ולא עצמו עיניהם מכללי היסוד אותם תיאר האנמאן באורגנון, אירגון הסימפטומים נעשה להכרח על מנת ליצור סדר בכמות המידע הגדול ועל מנת שידע לא יאבד.
עקב קלות השימוש ברפרטורי (לעומת הצורך ללמוד בעל פה מטריה מדיקה) קרה כך שבמרוצת הזמן העקרונות הבסיסיים שלימדם האנמאן החלו להישכח, ועוד בימיו מצאנוהו רוטן ומעביר ביקורת נוקבת על אנשים שלוקחים את הרעיונות שלו ומשתמשים בהם לא כיאות. (הערת שוליים 138 באורגנון)
האם האנמאן עצמו היה מתנגד לעבודה מול רפרטורי כפי שנלמד מאז ימי קנט? אני אינני חושב שהוא היה מתנגד לזה, אך לשכחה של העקרונות אותם הדגיש, לזה בוודאי שהיה מתנגד. רצונו הברור היה שהמטפל יבין היטב את החולי, את האדם ואת התרופה. כלומר על ההומיאופת לפי האנאמן להעמיק את הידע שלו בשלושת תחומים אלו, ולא לחפש חלופות שנועדו לקיצורי דרך.
2- הרפרטורי כיום – רפרטורי המשקף את החוויה האנושית
הרפרטורי כמו שהוא היום מרכז בתוכו את כל מה שידוע כסימפטומים מתוך הפרובינג ועל בסיס החוויה של ה"נסיינים" פלוס סימפטומים מוכחים שהוספו מתוך מקרים שהתרפאו. כך שהרפרטורי הינו למעשה ריכוז החוויה האנושית על כל סוגיה וגווניה. הרפרטורי מרכז לתוכו את החוויה האנושית המדויקת והמדודה, ואם מעוניינים בהבנה לגבי מיהו האדם ומהי חווית היסוד של האדם בכל רמות התפקוד האנושי, הרי שהרפרטורי מלמד ומשקף את עומק המציאות האנושית על כל רבדיה. נקודות כגון יחסי גוף נפש, התמרה של מצבים פתולוגיים מרגש לגוף או מרובד גופני אחד לאחר, משמעויות שונות של החוויות הרגשיות או המנטאליות והקשרן לרבדים החברתיים, הזוגיים או המיסטיים\רוחניים. אין אספקט ולו אחד שאינו מופיע ומקבל את מקומו בתוך הרפרטורי. כך שהרפרטורי מהווה את התמצית של החוויה האנושית.
עולה מכאן מסקנה ראשונה, שמכלול התרופות המופיעות בתוך הרפרטורי אף הן מהוות את היחס הנכון והמדויק של החוויה האנושית. לכן תרופה כגון Sulphur – שהיא ה"גדולה" ביותר בהופעתה ברפרטורי, היא התרופה החשובה לאדם בתהליכי ההתפתחות שלו. ומכאן שמצב בו הומאופתים מודרניים אינם רואים בתרופה זו תרופה רלוונטית לזמננו מסיבות שונות – מצביע על אי הבנה בסיסית בחומר הנלמד…
אהיה יותר ספציפי – היחס הנכון של מה שנראה בקליניקה היומית חייב להיות זהה לתרופות כפי שהן מופיעות ביחס הסימפטומים שלהם ברפרטורי. תרופה גדולה חייבת להיראות תכופות ואילו תרופה קטנה כגון Myristica – תופיע לעיתים נדירות בקליניקה היומית. יחס זה נכון לכל התרופות ה"חדשות" היוצאות חדשות לבקרים וגורמות לבלבול רב עקב ה"פרופגנדה" שהן מקבלות דרך חשיפה מהומיאופתים נחשבים. באמת, הכלל של יחס התרופות ברפרטורי הוא זה שצריך שיוביל את מחשבת ההומיאופת לגבי עד כמה תרופה רלוונטית ולאיזה מצב!
לסיכום: סטטיסטיקת התרופות שמקבלים המטופלים בקליניקה ההומיאופתית, חייבת להיות זהה לגודל הופעתה של התרופה ברפרטורי.
3- משמעות סימפטומים ברפרטורי – תמצית החוויה האנושית
כיוון שהחוויה האנושית מתוארת לכל פרטיה בתוך הרפרטורי, יש לבחון היטב את משמעות הסימפטומים, שכן הם טומנים בחובם יותר ממה שנראה לעין בראייה ראשונית. למשל: הסימפטום "פחד מחושך" בפרק ה- Mind – ההיבט הברור הוא אי יכולת לשהות בחושך, אך מהי המשמעות של חושך לאדם? מה בוקע ממנו רגשית? ובמה הוא נזכר בעת היותו בחושך? האם אור מקל על חווית הפחד? דבר זה משקף כי האדם אינו יכול לשהות עם עצמו, בכל פעם שהוא נעצר וחש עצמו, זוהי עלולה להיות עבורו "חווית חושך". האור מאפשר מגע, החושך מוביל את האדם פנימה. לכן החושך מהווה כלי להתכנסות של האדם לתוך עצמו. כאשר תהליך ההתכנסות של האדם מעורר אי שקט או פחד, הרי שזה "פחד מן החושך".: החושך הינו למעשה מפגש עם תכנים מודחקים, או לחילופין שלב התפתחותי של מפגש עם רובדי נפש בתוליים שמעולם לא קבלו תשומת לב. לכן בהיבט זה, ה"חושך" הינו שלב התפתחותי בדרכו של האדם. על ההומיאופת לזהות את משמעות החושך בעבור האדם, וכן להבין ברובד העקרוני מה זה "חושך", וזאת כדי לדייק את התרופה וכן על מנת שידע מול מה הוא ניצב כמטפל, וכיצד כדאי לכוון את המטופל באופן מדויק יותר שיהווה כלי שרת לאבולוציה של המטופל. ובוודאי שיש עוד לברר על התכנים המתעוררים בחושך אצל המטופל, שכן התוכן העולה הוא זה שירמוז על התרופה הרלוונטית באבחנה המבדלת של התרופות המופיעות בתוך הרובריקה.
4 – עבודת הרפרטוריזציה ולימוד רפרטורי – ה"דרך"
מכאן שמוטלת על ההומיאופת עבודת עומק, עליו לעצור בכל סימפטום ולהבין את המציאות האנושית שהסימפטום משקף. עליו להבין את שני צדי המטבע של הסימפטום, האחד של החולי והשני המתאר את מקומו ההתפתחותי של האדם. למה הכוונה ב"מקומו ההתפתחותי"? נניח שאדם בא לקליניקה שאומר שהוא "מואר" או "נביא" או "משיח". על סמך מה נקבע שהוא חולה או הוזה וזקוק לאישפוז יותר מאשר לתרופה הומאופתית? כיצד נדע לזהות באדם שאולי הוא בדרך הנכונה בשלב ההתפתחות שלו, אבל קרה משהו שחסם או שיבש את נפשו והמטפל נמצא שם כדי לעזור ולהוציא את הקושי והחסימה – אשר באים לידי ביטוי בסימפטומים הנפשיים. אם כן, את ההבנה לגבי מקומו ההתפתחותי של האדם בזמן נתון ניתן להגדיר ולהבין דרך ההבנה של הסימפטומים עליהם המטופל מדווח, ומשמעותם – וזהו אף אספקט נוסף לצורך של ההומיאופת בדרך הלמידה שלו את הרפרטורי: על לימוד הרפרטורי להפוך ל"דרך" עבור ההומיאופת עקב היותו מזהה, מגדיר, מדייק, ומזקק תחנות של התפתחות, שיש וגם הוא עצמו, ההומיאופת, יידרש לעבור דרכן, דבר שיקל ויעזור לו בדרכו.
סיכום: לימוד הרפרטורי מהווה כלי למידה על "תופעה האנושית". מכיוון שמטפל עצמו שייך גם הוא לתופעה זו, עליו להשקיע עומק לימוד מיוחד ברפרטורי למען הבנת עצמו, ולמען הבנת עולמו האישי.
קובי נחושתן - דרכי הבראה אלטרנטיביות 