פרשת "מצורע" – אז והיום. שאלות תשובות

1 – שאלה – הטקסט בפרשה נראה כמו טקסט רפואי. האם זוהי מגמתו? ללמד דבר מה רפואי?

תשובה – לא, אין כוונת הכתוב להיות או להפוך לטקסט רפואי. יש מן העולם העתיק ספרים מפורטים ומדויקים יותר לאין שיעור מן הטקסט המקראי, כגון כתבי האיור-וודה ההודיים או כתבי הרפואה הסינית. לכן פרשה זו למרות שהיא עוסקת בתכנים רפואיים, היא לא מסמך רפואי אלא היא כתוב הבא ללמד כללים הקשורים ליחסים בין האדם לעצמו, בין האדם לסביבתו ובין האדם לאלוהיו. תכלית הפרשה מכוונת להנחיה כיצד ליצור תנאים של טהרה וקדושה, לשם יצירת אקולוגיה המתאימה לחיבור האלוהי, "קדושים תהיו כי קדוש אני".

2- שאלה – מה אם כן עניין צרעת? מדוע התורה מתמקדת דווקא במחלה זו? הרי אז כמו שהיום, יש מחלות קליניות רבות אותן אפשר להפוך לנושא המשקף משהו רחב יותר.

תשובה – מחלת הצרעת כפי שהיא מופיעה במקרא, היא מחלה המשקפת את ההליך הנפשי של האדם, ואת מידותיו ההתנהגותיות, כך על פי חז"ל. כל מי שחלה בצרעת, חלה עקב כשל מוסרי או התנהגותי. ידו של משה מתכסה צרעת עקב הפקפוק שיש לו בהבטחת האל, מרים מתכסה צרעת עקב הוצאת דיבה על משה אחיה, גיחזי נערו של אלישע חולה בצרעת עקב תאוות בצע, ועוד… המחלה מגלה את מה שהיה נסתר וחבוי מן העין. היא מגלה את מה שהאדם החביא וקלקל בדרכי התנהגות שאינן נכונות למקומו, לדרגתו או לפוטנציאל שאפשרי לו.

לגבי השאלה מדוע צרעת? המחלה צרעת במקרא כוללת בתוכה עוד מחלות המופיעות על פני העור כגון "ספחת","בהרת", "נגע", ועוד… כוונת הדגש על חולי זה בא מתוך ההבנה שהאל "הלביש" את אדם וחוה ב"כותנות עור". לפני החטא בגן עדן, האדם ואשתו היו ללא מלבושי הגוף. ואילו לאחר החטא האדם ואשתו מתגשמים לתוך הגוף ומצטמצמים לתוך גבול המשתקף דרך העור. העור הוא האיבר המתחם את האדם, שם לו גבול, הופך אותו ליחידת קיום נפרדת. לכן העור משקף באופן המידי ביותר את פנימיותו של האדם. לכן התורה בחרה להתמקד בחולי הבא לידי ביטוי על פני העור, ולא בחוליים אחרים כגון טוברקולוזיס, גידולים סרטניים ועוד…

הכלל המרכזי הוא שכל התופעות הגופניות הינן "סומטיזציה" של מצב נפשי רוחני למצב גופני. ולכן כל מחלה הינה שיקוף לנושא פנימי המחייב התבוננות ועבודה פנימית של האדם על עצמו. עיקרון בסיסי זה נלמד דרך העיסוק במחלת הצרעת הקשורה לתופעות העור, ולמידות התנהגותיות שאף הן "לבוש" לממד הנשמתי באדם.

3- שאלה- בכתוב, תהליך ההבראה ממחלה זו נראה מהיר ופשוט. מחלוף שבוע ימים והאדם מבריא ממחלה שאנו יודעים עד כמה היא קשה ויש שחיו איתה שנים ומתו ממנה או איתה. עד לא מזמן היו מושבות של מצורעים שחיו שם חיי קהילה. האם הצרעת המקראית היא אותה המחלה שאנו יודעים עליה מן ההיסטוריה הקרובה לנו?

תשובה – המחלה המקראית היא אותה המחלה המוכרת לנו כיום כצרעת. בימנו שמה שונה ל"מחלת הנסן" על שמו של רופא נורווגי ב1873 שזיהה את החיידק המעורב במחלה זו וקרא לחיידק – Mycobacterium leprae – אך המחלה רק שינתה את שמה ואת אפשרויות הזיהוי והטיפול בה. כיום ניתן לרפא אותה באמצעות טיפול תרופתי. ההבדל המרכזי בביטוי המחלה אינו קשור למחלה עצמה אלא לקירבה של האדם לאלוהיו. ככל שהאדם קרוב יותר לאלוהיו, יש מיידיות גבוהה יותר של יד ההשגחה עליו – "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה" (מ' בבא מציעא ק"ה), וכן אומר "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה" (משלי ג',י"ב). כלומר ככל שהאדם חי נכון ומדויק יותר, כך יד ההשגחה אף היא תהייה נוכחת בחייו באופן גלוי ברור ומודע. במקרא הכתוב יוצא מתוך ההנחה שהוא עוסק עם ציבור הקרוב ליחסים אינטימיים עמוקים עם האלוהות. לכן מהלך החולי והופעתו, וכן מיידיות ההבראה ממנו, הינם תוצר של קירבה זו. האדם יודע מדוע חלה, ומהן הפעולות אותן עליו לעשות כדי להבריא. להבריא הכוונה לחזור לקשר ולחיבור הנכון עם עצמו ועם אלוהיו.

לאורך הדורות ובתקופתנו, האדם התנתק והתרחק ממקור החיים. לריחוק זה משמעויות רבות. אחת מהן היא שהחולי עובר מפזה של שיקוף ההתרחקות – למצב של חולי גופני עקב סיבות פיזיולוגיות כגון, חולשה של המערכת עקב תזונה קלוקלת, או היגיינה לא טובה וכו'… המחלה עצמה עברה שינוי ואבולוציה עקב השתנות האדם ומקומו מול עצמו ומול בוראו. כיום לא בכל מצב האדם יחלה מסיבות נפשיות. יש היום אנשים רבים החולים מסיבות גנטיות, סביבתיות, תזונתיות ועוד.. אך לא מן הסיבות אותן התורה מאפיינת (חז"ל מראים קשר ישיר בין צרעת לדיבורי לשון הרע, צרות עין ורוע לב). נקודה זו הינה סמן להתרחקות ממקור החיים. קרבה למקור החיים מביא עימו שיקוף מידי לאדם על "חטאיו", כלומר – האם מעשיו עוקבים אחר התכלית והרצון האלוהי והאם יש התאמה בין רצונו של האדם בעצמו לדרכו, כך שליבו לפיו אחד הם. במצב זה המחלה משקפת את הסטייה מן הדרך. לכן האדם השתנה ולא אופייה של המחלה.

הכלל המרכזי הוא – שככל שהאדם בריא יותר, סימן שהוא קרוב יותר ומחובר יותר לעצמו ולסיבת קיומו. כך שכל סטייה קלה ממקום זה, תבוא לידי ביטוי דרך סימפטומים גופניים שונים המשקפים את הסטייה. זאת כדי להסב את תשומת ליבו של האדם למה ששכח או נטש ועליו לרענן בתוכו מחדש.

4 – שאלה – בפרשה יש ציון לשני סוגי צרעת האחת על פני העור ושנייה על כתלי הבית " וּבָא, הַכֹּהֵן, וְרָאָה, וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בַּבָּיִת–צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת" (ויקרא י"ד, מ"ד) מה הכוונה צרעת בבית? כיצד בית יכול להיהפך למצורע?

תשובה – הבית הופך מצורע כיוון שהאדם שחי בו הוא המצורע. כלומר, הסביבה של האדם מושפעת מן הנוכחות והאטמוספרה שהוא מייצר בביתו. הסביבה מושפעת וסופגת את החיוניות הזו ומאמצת אותה ועושה לה "סומטיזציה". יש קשר הדוק בין האדם לבין הסביבה בה הוא חי. היא משפיעה עליו והוא עליה. יש יחסי גומלין ביניהם. התורה מראה את הקשר הזה. ויותר מכך- היא מגלה, שבתנאים מסוימים, עולם החומר החיצוני לאדם יגלם ויצביע על מצבו של האדם. כלומר במקום שהאדם יחלה, הסביבה תחלה. יקרה משהו בסביבה שבה האדם חי, שיבטא את אי האיזון הפנימי הקיים באדם. זוהי נקודה של חסד, הבאה מן האלוהות, אשר מגמתה להרחיק את המידיות של השיקוף מן האדם וגופו למציאות החיצונית לו. זאת בתקווה שהוא יתעורר, יראה, יבין וילמד. אך אם לא ראה ולא הבין ולא למד, אותה המחלה או אי האיזון מתקרב לאדם ומתבטא עמוק יותר, בגופו – ולאחר מכן בנפשו. מכיוון שעמידה של האדם מול עצמו, תמיד כורכה בכאב ובסבל, האלוהות מנסה לרכך את מהלך הסבל על ידי שיקוף הרחוק מן האדם.

הכלל המרכזי הוא – שאם האדם סטה ממסלול חייו, לא מייד הוא ייפגע פיזית במחלה. יש סימנים מוקדמים שהם הופעה חיצונית ופחות קיומית, הקשורים לסביבה החומרית שבה הוא חי. הבית, הרכוש, הצומח בגן ועוד…. וזאת כדי להקל על הסבל ולדרג אותו. תהליכים אלו ולימודם קשורים ליכולת של "שמיעת בת קול" שכן זוהי אחת מדרכי האל לעורר את אהוביו אל התכלית.

5- שאלה – בנושא אחר לגמרי, היסטוריון מצרי יווני בשם מנתון שחי ופעל ב330 לפנ"הס בקירוב , וכתב את "דברי ימי מצריים", מתאר בכתביו את גירסת המצרים ליציאת מצריים. ולטענתו המצרים גירשו את היהודים עקב היותם מצורעים וטמאים, אשר הפריעו לחיים במצריים בהיותם טמאים. ולכן הם גורשו. האם יש קשר בין טענה זו לבין הפרשה העוסקת בצרעת באופן מיוחד?

תשובה – כתבי מנתון משקפים את תחילתה של האנטישמיות. האנטישמיות אינה מתחילה בנצרות אלא מוקדם יותר. הוא היה הראשון שכתב טקסט מגמתי בעל אופי אנטישמי המקדם שנאה ודעות מוטות. רוב ההיסטוריונים היוונים והרומיים אחריו מצטטים אותו, ללא כל בדיקה ובחינה של דבריו (ליסימכוס, סטארבון, כאירמון, טקיטוס – כולם היסטוריונים מן העולם העתיק שמצטטים אותו בנקודה זו ללא היגיון). אין כל ממש בטענתו, וכתביו לוקים בחסר, באי דיוקים רבים. יוסף בן מתתיהו, בחיבורו "נגד אפיון",חלק עליו קשות והראה את כל המקומות בהם מנתון חטא לאמת. הוא משיב על ההתקפות האנטישמיות שהיו כבר בזמן העתיק והתבטאו בשיבושים היסטוריים רבים, דבר המעיד על שורשיה של האנטישמיות. כמובן שאין הדבר נכון שכן מחלת הצרעת הייתה מחלה שאנשים רבים ללא קשר לדת או לאום חלו בה, כגון – "וְנַעֲמָן שַׂר-צְבָא מֶלֶךְ-אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו, וּנְשֻׂא פָנִים–כִּי-בוֹ נָתַן-יְהוָה תְּשׁוּעָה, לַאֲרָם; וְהָאִישׁ, הָיָה גִּבּוֹר חַיִל מְצֹרָע" (מלכים ב, פרק ה', א') כמו כן מצרים רבים חלו במחלה זו.

לסיכום – העיסוק במחלה כחלק מרכזי מתהליך הטהרות המופיע בספר ויקרא, הינו ביטוי לעוז וליכולת לעסוק בדבר קשה ביותר. להתבונן בו ולתת לו תשובה המתייחסת לסיבותיו, ולתהליכי ההבראה ממנו. ואף להראות את העיקרון של יחסי הגומלין בין האדם לסיבת קיומו באופן הישיר ביותר. לכן הפרשה בתורה הינה ביטוי לעוז הרוח וליכולת על העיסוק בנושאים הקשים ביותר, שהם מוצאו של האדם, מקורותיו, תהליכי הקיום, סיבות החולי העמוקות והדרך להבראה מהן.