פרשת "מקץ" – "חלום שלא נפתר, כאיגרת שלא נקראה"

פרק א'

1- משחר ההיסטוריה ועד לימינו, חווית החלום ומשמעותו, העסיקה את האדם והטרידה את מנוחתו. החלום כמו והוציא את האדם מסדר חיים מוכר וברור, והכניס את האדם למקום אחר, עם כללים שונים, לרוב לא ידועים שהביאו לידי התפעמות הנפש או לחרדה והשתוממות.

2- בכל התרבויות ללא יוצא מן הכלל, קיים עיסוק, נגיעה ומגמה לנסות להבין מהי תופעת החלום באדם וכיצד לפתור את התכנים הבאים בחלומות. השבטים האבוריג'ינים שבאוסטרליה למשל, יצרו חברה סביב עולם החלום. השבט כולו נכנס למצב הדומה לטרנס, וכולם חווים דבר דומה, והאדם שיכול או יודע לתמלל את החוויה עבור כל השבט, הוא המנהיג, או איש הרפואה, היודע יותר משאר בני השבט על שורשי האדם ועל בורא העולם. לכן ניתן לו להעביר תכנים ממימד החלום למציאות הרגילה. מהו חלום? האל לפי תפיסתם, חלם את העולם ולכן המציאות הינה למעשה אספקט של החלום האלוהי. כניסה למצב של חלימה מודעת, מאפשר לאדם לפגוש את האל. כך לפי האבוריג'ינים. לעומתם בהודו שהביאה את התרבות היוגית, ניתן למצוא תרגולים רבים שמטרתם לפתח את היכולת של האדם ללכת לישון ולהישאר במצב של "נים לא נים". שכן במצב כזה האדם נפתח למימדים עמוקים יותר ברובדי הנפש שלו, ואז נפתחת לו האפשרות לראות ולהכיר את ה"עצמי" האמיתי שלו, כאשר התכנים הבאים בחלום במצב זה נחשבים לתכנים בעלי ערך גבוהה.

3- כוונת דוגמאות אלו, המובאות על קצה המזלג, הינן להראות שבכל התרבויות השונות יש מקום רב לעיסוק במצב החלימה ועם התוכן המתעורר בחלימה. תופעת החלימה הינה תופעה אנושית כללית שכל אדם חווה ללא הבדלי זמן, תרבות, גזע ומין. תופעת החלום העסיקה מאז ומעולם את האנושות, ובכל תקופה או תרבות ניתנו פירושים שונים לשאלת החלום.

4- החלום הינו מצב בו חלקי התודעה הביקורתית כמו ו"הלכו לישון". דבר המאפשר לחלקים אחרים בנפש להפוך לפעילים יותר. בחלום האדם פוגש את עצמו ואת החלקים בנפשו שאינם מודעים באופן ישיר או אף שאינם פעילים כלל, במשך שעות היקיצה והעירות. כך שהחלום הינו שדה המפגש בין האדם "הער" לבין חלקיו הסמויים והגנוזים.

5- תודעת האדם מקיימת דיאלוג קבוע ולרוב רציף עם העולם החיצוני לאדם. דינאמיקה זו מכונה "צא ולמד". צא מעצמך לעולם כדי לפגוש את העולם וללמוד מן האינטראקציה עם העולם דבר מה. כגון קשרים חברתיים, כישורים שונים, ידע, תכנים לימודיים של מקצוע, ועוד…. כל זה שייך ליציאה של האדם מעצמו כלפי העולם. סוג זה של יציאה של האדם מתוכו לעולם, הופכת במהרה לדפוס תודעתי שקשה מאוד לשנות, ויותר מזה קשה מאוד לראות אפשרויות נוספות אחרות של מימדי הנפש באדם.
החלום לעומת זאת הינו המפגש של האדם עם עצמו ועם פנימיותו על שלל החלקים הלא מעובדים או הלא ידועים. כך שהתודעה במצב של חלום פונה מן החוץ פנימה, ל"בוא וראה". בספר הזוהר הפנייה של הכתוב לקורא הינה ב"בוא וראה". לאן עליך לבוא כדי לראות? עליך ללכת פנימה, ללכת לתוך עצמך ושם תראה תכנים השיכים למימד הסוד שספר הזוהר מכוון עליו. החלום אם כן הינו הפנייה טבעית של האדם כלפי עצמו. החלום הינו הזמנה לאדם לפגוש בעצמו מימדים השיכים לעולם הסוד. ומכאן שתופעת החלום הינה אחת מן הדרכים האפשריות לכניסה לעולם הסוד. שם הכניסה שייכת ליחידים (לאו דווקא ליחידי סגולה, כמו שרבים טענו לאורך הדורות). החלום הוא מהלך פרטי ורק החולם יודע אותו, ורק החולם מוזמן להיכנס לממדים מסוימים. ומה שנפתח- נפתח רק לו, כיוון שהוא החולם… לכן מימד הסוד מכוון לאדם לבדו, ולא להופעת הסוד ברבים. וזוהי הכוונה באמירה שהסוד יועד ליחיד ולא לרבים.

6- נקודה נוספת, אין כל חלום דומה לחברו. אף אם שלושה אנשים חלמו על דבר זהה, עם תכנים ומוטיבים זהים, עדיין אין משמעות החלום זהה לשלושתם. שכן החלום תמיד מופיע ביחס דרגת ההתפתחות של האדם, ולכן אין שום משמעות ליצירת "שפה של חלום". דבר זה אינו נכון ואינו מועיל, מכיוון שתוכן העולה בחלומו של אדם א', אינו מהדהד זהה בנפשו של אדם ב', אפילו אם חלמו את אותו החלום. כך שכל אותם הספרים הנוגעים בחלומות ופתרונם, מתעתעים באדם ומוליכים אותו שולל.

7- תופעת החלום הינה ביטוי לעובדה שהאדם מחולק ומפוצל, בתוך כלל רובדי הנפש שלו. עקב הפיצול הנפשי מופיעים החלומות. אם לא היה מפוצל, אם היה שלם ואחד, לא היה חולם, ואם היה חולם, לא היה זה חלום במובן המוכר לנו. סביב הפיצול הנפשי נולדו תפיסות שונות המנסות לראות בחלום כמעין הצצה לתוך ה"לא מודע" של האדם, ובכך להבין יותר על החלקים העמוקים המניעים את האדם ללא בחירה וללא כוח התודעה. למעשה עצם ההופעה של החלום במובן הזה, משקף על טבעה של המחלה, המחלה של הפיצול והחלוקה בנפש האדם, שבאופייה הבריא היא אחת ולא מחולקת, ובמקומה החולה היא שסועה ומפוצלת. והחלום הינו הדיבור של החלקים המודחקים. בדרך כלל מה הם החלקים המודחקים בנפש? אלו אותם החלקים שהאדם לא אוהב בתוכו או מגנה אותם כתכונות שליליות. החלק השנוא שאותו הוא שונא בעצמו הופך להיות ה"לא מודע" שלו. וכן מקומות טראומטיים, שהמנגנון הנפשי "מעדיף" שלא הגיע הזמן והבשלות להתמודדות עם טראומה. לכן כלל חלקי חוויה זו מודחקים והופכים במקרה הטוב לסימפטומים גופניים ובמקרה הפחות טוב ל"לא מודע". ככל שהפיצול הפנימי גדול ועמוק יותר, כך החלום מהווה דרך של התודעה להבראה עצמית דרך המוטיבים והתכנים העולים בחלום.
הפיצול בנפש האדם הוא מחלה, כיוון שנפש האדם הינה אחת. וחלום הינו רמז ואינדיקציה לדרגת הפיצול ולעומקו. ככל שהחלום ברור יותר וקל להבין את תוכנו, הרי זה משקף נפש אחידה, וככל החלום מוזר, תלוש, לא שייך לאופן בו האדם מכיר את עצמו, הרי אלו אינדיקציות לפערים בנפש, וסוגי פיצול שונים. כשיוסף בא ומספר לאביו ולאחיו את החלום, כולם ביחד וללא היסוס מבינים את פשר החלום באופן אינטואיטיבי ומיידי "שִׁמְעוּ-נָא, הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי, וְגַם-נִצָּבָה; וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ" (בראשית ל"ז, ו'- ח') ועוד " הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי וַיְסַפֵּר אֶל-אָבִיו, וְאֶל-אֶחָיו, וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ: הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲוֹאת לְךָ, אָרְצָה וַיְקַנְאוּ-בוֹ, אֶחָיו; וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר" (בראשית ל"ז, ט',י"א) כולם יודעים מיד את פיתרון החלום, דבר המעיד על אנשים עם נפש לא מפוצלת ולכן לא חולה. אנשים עם אחדות בתוך מערכת הנפש שלהם. לאחר מכן – כיצד כל אחד בוחר להתייחס למובן מן החלום, זה נושא אחר. יעקב האב מבין מייד את אמיתותו של החלום, "ואביו שמר את הדבר".

פרק ב'

"ודע כי החלומות מג' סבות, מפני מאכלים, מפני מחשבות, ומפני חוזק הנפש. המאכלים מולידים גסות ומעלין עשן אל המוח והחלום הבא בסבת זה הכל עניני הבל ודברים בטלים. החלום הבא בסבת מחשבות הוא כשאדם מחשב בהם תמיד ומכח ציור המחשבה שהוא מחשב בהם ביום יראה אותם בלילה… והחלום הבא מפני חזוק הנפש הוא האמתי הראוי מכולם" (רבנו בחיי, בראשית מ"א, א')

רבנו בחיי מגדיר שלוש סיבות המביאות אדם לחלום, ובכך הוא מראה את הצורך של האדם להבנות ולגדול בסולם העלייה, למקום בו החלום הופך לאדם לכלי לקבלת תכנים ממימדי מציאות גבוהה יותר.
בעיסוק נכון עם החלום צריך שיהיה בראש ובראשונה זיהוי של דרגת ההתפתחות של האדם. באיזה דרגה הוא ביחס לאפשרויות שפוטנציאליות לו, מהי דרגת הפיצול שיש בתוכו ועד לאיזה מימד היא הגיעה. וכן על איזה בסיס מבוססת הזהות שלו (האופן בו הוא מכיר את עצמו) ועל מה היא עומדת. חוט השדרה הנפשי שלו – על מה הוא מבוסס.

1– האם האדם נבנה מיצרים גופניים, זוהי דרגת האדם היודע עצמו כגוף וחומר. (כבד – נפש) באדם בדרגה זו, החלום הינו תוצר של "מאכלים המולידים גסות ומעלין עשן על המוח" – כלומר חלום שהוא תוצר של מצבים ביוכימיים, גופניים. בחלומות אלו אין תוכן שיש להיעצר ולבדוק, זהו חלום סתמי.

2– האם הוא נבנה על בסיס רגשות והדינאמיקה שלהם, זוהי דרגת האדם המכיר עצמו עקב תנועות הרגש. (לב – רוח) בדרגה זו החלום מהווה דרך לניקוז העודפים הרגשיים שהאדם חווה בחיי היום יום שלו. התכנים הינם חלק מהחוויה היומית שהותירו רושם באדם ושלא עברו עיבוד קוגניטיבי מלא. החלום מהווה דרך של התודעה לניקוז עודפים של רשמים מן היום, לשם תהליך ניקוי והתחדשות.

3– האם האדם מתבסס בזהותו על היותו חושב "אני חושב משמע אני קיים" (רנה דקארט, פילוסוף צרפתי 31 למרץ 1596 – 11 פברואר 1650) . זוהי הדרגה של האדם המנטאלי . בה כל תהליכי נפשו של האדם סבים סביב מה שהשכל יודע ומה שהשכל רואה (מוח – נשמה) . בדרגה זו החלום מעביר תכנים הנראים כמו "סרט". כך שמתקבלת יותר בהירות ויכולת להבין מה הם התכנים המעוררים בחלום, ומה החלום רוצה להגיד או למסור לאדם.

4– דרגה בה זהותו מבוססת על גופים עדינים שבאדם, "הגוף האתרי" או ההילה שסביב גוף האדם שהינה תוצר של ה"אנרגיה". היא האנרגיה החיה בכול ונוכחת בכול ומשמרת את חיים ותומכת בהם. אדם המכיר עצמו דרך אותה החיוניות, מכיר את עצמו מחוץ לגופו הפיזי (זוהי הכוונה של כתובים שונים האומרים שעל האדם לשבור את כוחות הגוף כדי שהנשמה תזהיר בזוהרה. כוחות הגוף מאפילים על הנשמה, והיא מאירה כבר, אך כלואה בתוך בריח וסוגר שהם כוחות הגופות, ודרך תרגולים של סיגופי הגוף ניתן להוציא את ההפרעה של כוחות אלו מעל הנשמה ואז האדם נחשף ליופיים של חלקי נפש עמוקים יותר). זהו האדם ה"רוחני" המסטי, היודע דברים מעבר לקירות החומר, ויודע על מה נשען עולם החומר ומה מקיים אותו. (חיה – אנרגיה) . על דרגה זו מכוונים הכתובים כאשר הם מתארים את יציאת הנשמה מן הגוף בעת שהאדם ישן, כיצד היא מטיילת בעולמות עליונים, שם היא מקבלת ידע, או נותנת דיווח על רשמי האדם ויוצרת דיאלוג עם מלאכים או ממידי קיום גבוהים יותר.

5– ויש אדם שזהותו והאופן בו הוא מכיר את עצמו, נשען על החלק אלוה ממעל שיש בו ואצל אדם כזה החלום הינו אמצעי לדיאלוג עם בוראו. זהו איש האלוהים כמו שאמר יוסף " וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר, בִּלְעָדָי: אֱלֹהִים, יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה" (בראשית מ"א,ט"ז) (יחידה). בדרגה זו החלום הופך לכלי נבואי. האדם מקיץ ויודע שקיבל נבואה, עם תוכן שיש בו לימוד. במצב זה השינה של האדם אינה ממש שינה, האדם חצי ער וחצי מנמנם, ולכן הוא מודע לחלוטין לסובב אותו. בתוך מודעות זו נפתחת האפשרות לקבלת תוכן וידע עקב האחדות הפנימית שיש בו. האמירה של החכמים כי חלום אחד חלקי שישים נבואה, מכוון לתחילת התהליך. בתחילתו יש רושם קל של נבואה, ולאחר האימון והתרגול היומי או הלילי בדבר זה, החלום הופך לאחד חלקי שלושים נבואה, ולאחר מכן אחר חלקי עשר, ולבסוף אחד חלקי אחד, כלומר החלום הוא נבואה וקשר ודיאלוג עם בוראו של האדם.

כך שלפני הניסיון להבין את התכנים העולים בחלום, על האדם להכיר את מקומו ואת שלב ההתפתחות בו הוא נמצא, שכן החלום מבטא בתכניו את דרגת ההתפתות ומאפשר הצצה לשלבי ההתפתחות עתידיים נוספים. וכן עיקר החשיבות בעיסוק עם החלום נעה סביב השאלה על דרגת ההיכרות של האדם את עצמו, "דע את עצמך זה כל המדע", כאשר החלום הינו כלי להעמקת ידיעה זו.

פרק ג'

כיוון שהחלימה הינה הזמנה לדרגת התפתחות נוספת, מתקדמת יותר. הרי שיוצא מכאן כי ראוי  להתכונן לתהליך השינה, ולעשות כמאין הכנה לקראת שנת הלילה. זאת כדי שהחלום יהיה בהיר יותר, מובן יותר, יבוא בקלות וכן נזכר ביתר פרטים ממנו בעת היקיצה.

להלן מספר נקודות שכדאי לזכור ביחס להתכוננות לשנת הלילה

א– לא מומלץ להיכנס לשנת הלילה עם בטן מלאה במשקה ובמזון. דבר זה מכביד על תהליכי השינה, והופך את האפשרות לחלום חלום נקי לפחות באיכותו. כדאי להיות שבע לפני השינה, אך עם קיבה קלה ולא מלאה. ארוחת ערב גדולה או עיקרית בלילה, לא מומלצת. וכן – לא מומלץ לאכול מזון מאסיבי או כבד לפני השינה, כגון – בשר, גבינות שמנות, אוכל מטוגן עשיר בשומן. מומלץ מזון קל כגון פירות או ירקות.

ב– לא מומלץ להיכנס לתהליך השינה עם אי נוחות פיזית, כגון – כאבים חזקים, אלרגיות אן אף סתום, או כל אי נוחות גופנית אחרת. שכן אי הנוחות הפיזית גורמת לכיווצים גופניים שאינם מאפשרים להגיע לרפיון הנדרש לשם שינה נינוחה. בריאות גופנית הינה התנאי לשם אי הפרעה של תהליכי חלימה שהגוף מייצר אותם, כאשר הגוף בריא, יש אפשרות לחלימה ממקורות נביעה המקדמים את האדם.

ג– אסור להיכנס לשינה עם כעסים או תחושות רעות או נגטיביות, לעיתים קורה שבני זוג רבים, ונכנסים לשינה ביחד כאשר הם מפנים את גבם זה לזו עם זעם, טינה או כל רגש נגטיבי אחר. מצב זה על אף שהוא עשוי להתרחש בקרב רוב הזוגות, והוא חולף בטבעו, עדיין הוא הרסני ביותר וחודר למימד החלום, ויוצר הפרעות רבות. יש ללכת לישון עם תחושות נינוחות, עם רפיון נעים, ומצב רגשי יציב ושמח. מצב זה תומך בחלימה נכונה המאפשרת חלל לחלומות מקדמים.

ד– כדאי ומומלץ לעשות כמעין "טקס" קטן, של ריכוז, תפילה, מדיטציה, בקשה, התנקות מן היום, שיחזור כל קורות היום בפרטים. כדי שהכניסה לשינה לא תהיה "ליפול לשינה" falling a sleep – אלא תהליך מודע שהאדם נוכח בשלבי ההירדמות, ולוקח חלק פעיל בשלבים אלו. מטרת "תרגול" זה הינו כדי למנוע מהלך אוטומטי ועיוור בהרגלי השינה, ולהפוך את זמן ההירדמות לזמן מודע.

ה- מומלץ להיכנס למיטה לאחר מקלחת. המים מנקים – לא רק את הגוף אלא גם את היום מן המערכת האנרגטית של האדם, ומרגיעים את מערכת העצבים ולכן מאפשרים להיכנס לתהליך ההירדמות נקי ופתוח יותר.

ו – בתהליך היקיצה כדאי (אם ניתן, אם החיים מאפשרים זאת) להתעורר לאט. להתמהמה לכמה דקות, במצב של שני מצבי התודעה, יש קסם רב במצב זה, זהו המקום שם עדיין ניתן לקלוט מעולמות עליונים באופן מודע וקל יותר. לכן כדאי להאט, ולתת זמן מה לתהליך זה, אלא הם רגעים של למידה מסוג אחר.

ז– כאשר אדם קם בבקר והוא מתעורר עם חלום שנחרט בתוכו, כדאי להתמהמה לזמן מה להרהר בנושאי החלום ובתחושה שהחלום הותיר באדם, וללכת בכל אותו היום עם האטמוספרה שהחלום הותיר. במהלך היום החלום יפתח לאדם והדברים יתבהרו.