דרוש על פרשת "נח"

"וַיֹּאמֶר יְהוָה לְנֹחַ, בֹּא-אַתָּה וְכָל-בֵּיתְךָ אֶל-הַתֵּבָה"

"תיבה" הינה שם אחר ל"מילה". סיפור תיבת נח מעביר את העולם ואת האנושות מעולם מחוסר גבולות, פתוח, עולם בו נפש האדם היא ללא מכסה והגנה- אל עולם מתוחם. עולם עם מילים ומושגים. עולם בו נפש האדם סגורה בתוך מסגרת הגוף והפסיכולוגיה, שבונה את מבנה האישיות של האדם.

לכן, בעולם שלפני המבול האדם חי אורך שנים מופלג, ואילו לאחר המבול שנות האדם מצטמצמות לגבול המקסימאלי של עד 120 שנה.

האדם לפני המבול נולד "מבוגר". "הוויה מבוגרת" נוצרת כאשר היא באה במגע ישיר עם "האור" של העולם. כיוון שלפני המבול, הוויית האדם הייתה גלויה וחשופה, הרי שחייבה להוליד אדם בשל ומבוגר ביכולות שלו.

אולם צורת חיים זו לא צלחה. זיווג מלאכים בבנות האדם הביא את העולם לעיוות עמוק שהאל כמו וחש חרטה על מעשיו, שכן המינים התבלבלו והבריאה יצאה מסדרה. לכן בא המבול והביא אחריו התחלה מחודשת של האדם ועולמו.

מאז תיבת נח ועד היום האדם חי בתוך תיבה. "תיבה" משמעותה דבר המסוגל לשמור על תוכן. "תיבה" נהפכת ממילה למושג וממושג לשפה. האדם לאחר המבול הינו אדם החי בתוך מסגרות היוצרות לו תיחום. תיחום זה מייצר אדם שונה ממה שהיה לפני המבול. כעת נשמתו או הווייתו העמוקה של האדם גנוזה עמוק בתוכו. כעת, עליו למצוא דרכים לתקשר את מציאותו הפנימית לזולת והחוצה מעצמו. דרכים קומוניקטיביות שונות אלו מצריכות עבודה, מאמץ ,תשומת לב, ואנרגיה רבה. השקעה כה רבה מצד האדם לצרכי תקשורת לא היתה לפני המבול. שכן הכול היה פתוח ולא היה אפשר להבין באופן אחר מעבר למה שהיה מובן וברור לכול.

כאמור מאז המבול ולאחריו חי האדם בתוך תיבה, שהיא כמו "אוניה" (אני-יה). נושאת אותו באוקיינוס הגדול של החיים, במסעו למקומו המיועד. "שְׁלֹשָׁה הֵמָּה, נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי; וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים. דֶּרֶךְ-אֳנִיָּה בְלֶב-יָם" שלמה המלך חש פליאה גדולה על אוניה בלב ים וכיצד היא מוצאת את דרכה. פליאה כמשל על הפלא הגדול של האדם, שנולד בעולם שהוא אוקיינוס החיים הגדול, והוא מתאמץ למצוא את דרכו ואת ייעודו. בעיני שלמה המלך זהו פלא גדול. כיצד יימצא את דרכו? איך מתחילים את המסע? לאן פונים? אכן זו פליאה גדולה.

מאז המבול יש באדם פערים בין ההוויה העמוקה הפנימית בתוכו, לבין המילים ומושגים המייצרים את המבנה האישיותי שלו. אין בהכרח התאמה בין שני ממדים אלו באדם. לכן אומר הכתוב בתקוני הזהר י"ט "אל ייכנס לבית המדרש מי שפיו וליבו אינם שווים, שכן מי שפיו וליבו אינם שווים, בעץ הדעת טוב ורע אוחז הוא, ומי שפיו וליבו שווים מעץ החיים הוא" . כלומר האדם שפיו וליבו שווים הינו אדם שאין בו חלוקה, פיצול ומחלוקת. הוא אדם ישר "אלוהים עשה את האדם ישר", ולכן ההוויה הפנימית שלו מתפתחת נכון. הביטוי שלה בעולם מתאים לאיכותה ולכן התנועה של אותו אדם אורגנית עם פחות קשיים ומהמורות. ואילו אדם שפיו וליבו אינם שווים, הינו אדם שההוויה שלו גנוזה ללא ביטוי הכרחי, ופיו הינו תוצר של פסיכולוגיה נרכשת שאינה תואמת את הפוטנציאל הטמון בהווייתו הבסיסית.
האדם חי בתוך "אוניה" מאז המבול, על האוניה שבה הוא חי מוטל להוביל אותו לייעדו. את היעד קובעת ההוויה המולדת שלו. במהלך מסע זה ההוויה באדם גדלה ומתפתחת. הייעוד נחשף ומתגלה עם התנועה של האדם בתוך אוקיינוס החיים.

כאן נחשף פער גדול בין ה"אוניה" עליה שט האדם לבין הצרכים האבולוציוניים שלו. אוניית מפרש לא תשרוד את סערות הטייפון של האוקיינוס האטלנטי. לשם כך צריך אוניה המסוגלת לעמוד בסערות מסוג זה. אנשים רבים שטים על פני ים החיים באוניה שאינה מתאימה להם. יתכן כי התאימה בעבר, אך היום היא קטנה מדי, חלשה מדי, ארוכה מדי וכו'…. האוניה צריכה להתאים למטרות השייט ולמען ההגעה אל חוף המבטחים, היא הארץ המובטחת.   על האדם לעבור מסע של התפתחות וגילוי של כוחותיו הפנימיים הטמונים בעומק הוויתו. לכן תוך כדי מהלך החיים, יש לעצור מדי פעם ולבדוק האם ה"אוניה" שלי טובה דייה לצורכי המסע שלי בדרכי? סימנים לבדק בית האוניה, הם משברים חוזרים ונשנים. האוניה עולה שוב ושוב על שירטון, והדבר נחשף דרך משברים או תקלות החוזרות ונשנות בחיי האדם. אזי יש לעצור ולראות באם האוניה עליה האדם שט משרתת את מטרות חייו או לא. במקרים רבים בדק הבית יוביל למסקנות שיחייבו את האדם לעשות שינויים באורחות חייו, או בדפוסים הנרכשים שהיו טובים עד לנקודת זמן בחיים אולם כעת יש לנוטשם למען כלים אחרים נכונים יותר. בחייהם של אנשים רבים יגיע שלב בו יהיה צורך להחליף כלי שייט. לכלי אחר המשרת את תנועת ההתפתחות באופן התואם את צרכי ההוויה.

ההוויה באדם הינה מקום נפשי מולד באדם. שם טמונה ההבטחה של חייו. להבטחה זו יש צרכים התפתחותיים, ואחד מן הכלים המרכזיים הינו הכלי השפתי, הדיבור ויכולת התקשורת עם העולם. זוהי יכולת השפה. המילים שאף הן מכונות "תיבות" מייצרות לאדם מושגים ודרכי הבעה הקשורים למקום ולחברה בה נולד וחונך. אך השפעות אלו אינן בהכרח תואמות את ההבטחה הגנוזה בהוויה, ולכן יתכן כי נוצר באדם פיצול ודואליות בין שני ממדים. האחד הוא המימד הראשוני העמוק, הבסיסי הוא ההוויה המולדת. ואילו השני הוא הטקסטורה הפסיכולוגית ה"מולבשת" על האדם עקב השפעות מהבית ומהסביבה.

אם האדם בר מזל, אזי הוא נולד במקום בו "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". כפי שאמר שלמה המלך. ואז יש התאמה בין הדחפים הנובעים מן ההוויה לבין החינוך המקנה את היכולת של האדם למצוא את מקומו בעולם וכן את מקומו החברתי , ללא דיכוי של מערכות נפש עדינות וקמאיות יותר. לממש את עצמו ונשמתו. אך רוב בני האדם לא זוכים להורים או למודעות חינוכית מסוג זה, והם גדלים בסביבה שמאלצת אותם לבנות מערכות התנהגות שלא תואמים כלל את איכות הנשמה שלהם. לכן חיי האדם מלאים בסכסוכים, מאבקים ומלחמות. אלו דוגמאות לביטויים לאדם הרחוק ממקור ההוויה שלו.
קשר אמיתי עם מקור ההוויה מביא לשלום, שקט, הרמוניה. אי קשר עם מקום ההבטחה בנפש, מביא לידי מצוקה, חשיכה, רעשים, קונפליקטים וריבים בלתי פוסקים.

מאז המבול ה"מילה" המדוברת והשפה, הן עיקר הנתיב בדרכו האדם גדל ומתפתח. אופן השימוש במילים וכיצד המילים בונות קוגניציה, משפיעות על נפש האדם, וכן מהו כוחו של האדם להשפיע ולברוא ממש בכוחה של המילה וכוח הדיבור – זהו הלימוד המרכזי למן תקופת המבול ועד להיום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s