"הוציאה ממסגר נפשי" (תהלים קמ"ב-ח' )
אנשים רבים טוענים כי הם "מאמינים". זוהי טעות הנובעת מסגנון תרבותי ומילולי שגוי. אדם בא ומציג את "אמונתו" – הוא מציג למעשה את תפיסת עולמו, תפיסה שגדל עליה או חונך על פי דרכה, ואין בין תפיסת עולם לאמונה כלום. כאשר חכמי ישראל כגון הרמב"ם ואחרים שנאלצו להיאבק על אמונתם מול חכמי אומות העולם, היה זה מאבק בין צורות תפיסה שונות של המציאות. מי הוא זה המבין את המציאות באור נכון או מדויק יותר. הרי הנוצרים והמוסלמים, גם הם מאמיני האלוהים. הוויכוח היה על מבנה ותכני האמונה, ולא על עצם קיומו של האל. בזה כולם האמינו. כך שהוויכוחים, שהובילו לאין ספור רציחות והשמדות של קהילת שלמות בעיקר של עמינו, היו סביב אי הסכמות של תפיסת עולם ושל ראיית המציאות, ולא של "אמונה". היסטוריה זו הובילה לבלבול מושגים בהם אדם דתי מכונה מאמין ואילו אדם חילוני מכונה אטאיסט. אדם הנראה באופן מסוים – המראה החיצוני שלו – לכאורה משקף האם הוא מאמין . כל זה אינו נכון. הקשר בין המראה חיצוני לאדם, מעיד על שייכות חברתית בלבד, ואינו קשור כלל לאמונה.
בימינו כאשר אדם מציג את תפיסת עולמו – הוא מציג דרך חברתית או דרכים שונות שכבר היו, בוטאו ונוצרו כדרך. למשל הדרך הציונית, התחילה במרידה של אנשים בעלי תפיסה חינוכית דתית, אשר יצאו ממסגרתם, ופתחו בדרך חדשה אשר הביאה בסיכומו של יום למקומנו אנו במדינת היהודים. הכוח המניע שלהם היה כוח אמוני משיחי חזק מאוד. אך היום האדם הציוני כבר אינו מאמין כמו ראשוני הציונים, הוא מחזיק בתפיסת עולם ציונית. מכאן רואים כי מאבקים רבים היום ובעבר מבוססים על אי הסכמה והבנה שונה של המציאות ואינה קשורה כלל ל"אמונה".
מהי אם כן אמונה?
אמונה הינה תכונת נפש ככל תכונות הנפש האחרות. האמונה אינה קשורה כלל למבנה דתי או לאומי או כל דבר אחר אותו רואים היום. האמונה הינה תכונה המחייבת את האדם "לעבוד" על עצמו כדי לשכלל את הפוטנציאל האמוני שבו (את תכונת האמונה). כמו כל איכות נפשית אחרת. למשל –אדם המבין כי עליו לחזק בתוכו את תכונת הביטחון העצמי מפני שהמקצוע שלו קשור בהופעה מול קהל, עושה עם עצמו עבודה עצמית המעצימה ומשכללת את הכישרון שיש לו כפוטנציאל ומחזק את המידה הנפשית המכונה ביטחון עצמי, והופך אותה בנפשו ליותר מודעת, יותר רב גונית בביטויה, עד שכוח נפשי זה נהפך למידה פנימית אשר נעה בעצמה ללא צורך לתשומת לב נוספת. כך שמידת האמונה בנפש האדם זקוקה לטיפוח ולתשומת לב כמו כל מידה אחרת הצריכה "עבודה" ושינוי בנפש.
מידת הנפש המכונה "אמונה" הינה המידה הקשורה לעתידו של האדם. מידת האמונה היא זו שיש בכוחה לראות את הפוטנציאל שעדיין אין לו כלל עדות לאפשרות להגשים עצמו במציאות. מידת האמונה באדם יכולה לראות "מחוץ לקופסה" – לראות חזון שעדיין לא מראה היגיון. האמונה אינה כוח ריאלי, היא חורגת מתחום הסביר או ההגיוני שכן היא מזהה את מה שאפשרי, את מה שיכול ועשוי להיות. הכוח האמוני באדם מאפשר לאדם לנוע למקומות בעתיד, אשר בהווה אין להם כל סימוכין. אדם המאמין נראה לעיתים כהוזה, או כאחד האוחז בפנטזיה. אך זוהי כוחה של האמונה. האמונה יודעת לברוא מציאות, לראות אפשרות ולגרום לה להתרחש בעולם הקונקרטי. האמונה בוראת את החזון אותה היא ראתה. מקימי המדינה הראשונים, כך הם נראו, כהוזים, כאוחזים בפנטזיה.
כך שאדם ללא אמונה, הינו אדם ללא עתיד. והעתיד של האדם נבנה מן המגע שיש לו לאדם עם הווה שלו, שהרי מן ההווה – מתהווה העתיד, ואופיו של המגע של האדם עם ההווה, הוא זה שמייצר את העתיד. כך שעל פי אופיו של המגע של האדם עם ההווה, ניתן להבין והסיק על העתיד שעליו הוא הולך. וכן על אופיה של ה"אמונה" שיש בקרבו.
סיכום ביניים – אין קשר בין תפיסת עולם לאמונה. מה שרואים היום בציבור כלשהו המכונה "מאמין" -אינו קשור לאמונה, אלא קשור להגדרה חברתית, פוליטית ונסיבתית. אדם החובש כיפה לובש ציצית, אינו בהכרח אדם מאמין, מה הוא כן? הוא אדם המצהיר על תפיסת עולם מסוימת (ודבר זה נכון לכל שאר בני האדם אשר בלבושם צהירים "אמונה" – מזרח ומערב). תפיסת עולם זו הינה דעה. דעה שניתן להתווכח עליה. להסכים או להתנגד לה. לכל אדם יש לגיטימציה לחשוב אחרת, לסבור אחרת על חייו ועל עולמו. אמונה הינה כוח נפשי טבעי בכוחות הנפש, המחייב עבודה ופיתוח. כאשר עבודה זו נעשית אזי האדם "חורג" ממסגרת המצוי והמקובל ורוכש אפשרות לראות את המציאות באור שונה, אור המביא לדי חזון, ולידי אפשרות אחרת לגבי עצמו או לגבי מעגלים רחבים יותר.
השאלה המרכזית אם כן הינה מהי הדרך לפתח את מידת הנפש הנקראת אמונה – שכן כל עוד ומידה זו רדומה בנפש, אין לאדם עתיד. העתיד של האדם מתחיל להתהוות כאשר מידת האמונה מתחילה לבעבע ולצור תנועה חדשה בליבו של אדם. אצל אנשים רבים, כוח האמונה בנפש מתחיל להתעורר עקב אתגר חדש ומפתיע הנקרה בדרכם. כגון מחלה קשה ומפתיעה. ואז עולה שאלה- מדוע זה קרה לי? למה לי? מה לא ראיתי ומה פספסתי על עצמי ועל חיי? ואז מתחיל תהליך של חשבון נפש. לאחר מכן כוחה של האמונה מתעורר . מהותה – לראות אפשרות חדשה ונוספת ודרך חיים אחרת, סיכוי חדש לחיות אחרת. ואז כוח האמונה מאפשר לאדם להגשים משהו חדש ואחר שלא היה עד כה הקשור לממדים נוספים במכלול ההוויה שלו, דבר המוביל להבראה אמיתית. במקרים רבים האדם ש"התעורר" עקב קטסטרופה, מגלא בנפשו באמצעות תכונת האמונה, יכולת לסלוח, יכולת לאהוב, יכולת לחבר את הקטוע והמנותק, יכולת לראות את האחר ולתת לו מקום – כל זה מוביל להחלמה עמוקה. החלמה שתכונת האמונה ידעה לזהות כחזון להבראה לאחר שקטסטרופה באה בדרכו של אדם.
כוח האמונה הינה איכות פנימית. הכוח האמוני הוא זה המוביל את האדם והוא זה המאפשר את הפסיעות אל מקום שעדיין אינו קיים. הכוח האמוני רואה רחוק ורואה עתיד ומצליח להגשים את זרע העתיד בתוך ההווה המתהווה כל רגע ורגע. לכן הכוח האמוני הינו אלוהי בטבעו, זהו הכוח הנפשי הנשגב באדם המממש את זרעי הנפש של האדם כך שכל בריאה נמצאת כמתקדמת דרכו. הכוח האמוני יודע להנכיח את עתיד של האדם בתוך ההווה שלו, וכך לברוא את העתיד.
כוח האמונה בנפש האדם הינו כוח אישי ופרטי ואינו קשור כלל לחינוך ולמקום, לגזע או למין. זהו חלק מן המבנה האנושי הקשור למיוחדות של האדם ולסיבת ההיות שלו בעולמו. והשאלה היא האם כוח זה יונבט ויתעורר באדם.
יש אשר כוח זה נותר רדום באדם כל חייו, ויש שכוח זה מתעורר בשלבים מוקדמים מאוד בחיים. כאן יש מקום לחינוך מכוון, אך החינוך הגורם להתעוררות הכוח האמוני אינו יכול להיות חינוך של תפיסות עולם, אלא חינוך המעורר לשאלות, חינוך פתוח ומקבל את האחר, חינוך של התבוננות פנימה לתוך נפש האדם, חינוך היודע לבנות כלים פנימיים של חישה (היכולת לחוש), תפילה, מדיטציה ועוד….
נותר לקוות כי האדם, החברה והעולם יידעו לפתח מימד זה באדם על מנת לתקן ועל מנת להגשים את האדם במלוא הדרו כאדם.
נקודה נוספת – דויד המלך אומר "הוציאה ממסגר נפשי" – יש לנפש מסגרת, מסגרת של נושאים ויכולות, יתרונות וחסרונות, ידיעות והבנות. דויד מבין שכדי להאמין, יש לצאת מן המסגרת של הידוע והמוכר, ולכן הוא מתפלל על זה מול בוראו. היציאה מן הידוע והמוכר מאפשרת לראות את המציאות באור חדש, אור שמביא לידי אפשרות נוספת לאיך לחיות. ולראות אפשרות נוספת ולהגשים אותה מחייב את כוח האמונה.
קובי נחושתן - דרכי הבראה אלטרנטיביות 
אמונה היא כוח וקטור כוח פנימי והיא אינה כלל ״מחשבות״ באנגלית יש הבדל ברור בין Faith לבין Believes בעברית כנראה אמונה היצה כל כך ברורה שלא היו צריכים להבדילה ממחשבות על משהו. כיום כשאומרים אני מאמין הכוונה אני חושב למשל: אני מאמין באלוהים בעצם זה אני חושב ומסכים שיש אלוהים כשהאמונה אמיתית היא לא עניין של הסכמה והיא אינה שכלית בכלל זאת תכונה של הנפש ושל הלב ואפילו היא לפעמים עומדת בסטירה למה שאתה מסכים איתו!
אמונה היא אחד מכוחות החיים כמו אהבה היא כוח מניע הדורש התחברות אליו והוצאתו לפועל על ידי עשייה בניגוד למחשבות הנשארות בתוך הראש והן סטטיות ולא דורשות תנועה.
כאשר גרעין של חיטה מתפתח או כל עץ אחר למשל יש בתוכו אינטליגנציה אלוהים אשר משתמשת בחלקיו השונים הנמצאת במהותו של הגרעין להפוך לחיטה ולא לעץ תפוחים אותו כוח מתחבר למים לשמש לאדמה ואז מתחילה לצמוח החיטה מתוך כוח חיות פנימית אדר אינו רק סך חלקיו הכימיים וביולוגים של הגרעין היינו אם נשים את כל חלקי הגרעין במבחנה לא יגדל צריל כוח חיות פנימי להפוך מגרעין חיטה לחיטה כך גם עם תא עוברי אשר מתחיל להתחלק וליצור עובר וזהו כוח החיים.
ישנם עוד כוחות בטבע המשפיעים על תנועת החיים כמו כוח הכבידה כוח האלקטרומגנטי כוח הגרעין וכו׳ בעולם הרוחני יש כוחות גם כוח האיחוד כוח המשיכה כוח האהבה כוח האמונה אלו אמנם כוחות בלתי מדידים אך הם חזקים עוד יותר מכוחות פיזיקליים כימיים וביולוגים – האור כדבר הפיזי הראשון שנברא הוא באמת נקודת המגע בין העולם הפיזי והרוחני ואכן יש לו אנרגיה אבל אין בו מסה אלא פוטונים.
לעניינו:
אמונה שבראש היא רק מחשבה ואין בה כוח בריאה – כוחות רוחניים הם תמיד כוחות משפיעים הנקראים ״הכוח המשפיע״ והם תוצאה של היותנו חלק מהבורא לעומתם השכל הוא מושפע הוא תוצאה של האחזות בדברים בגלל ניסיונות עבר למשל או דברים ששמענו או ראינו ועשינו להם אינטרפרטציה דרך פילטרים של האישיות שלנו שהיא תמיד מוגבלת ושבורה ברמה זו או אחרת לכן גם דע״ש מאמינים אבל הם לקחו את אישיותם הלאומנית והאלימה והלבישו עליה סט של מחשבות להן הם קוראים ״אמונות״.
יישר כוח אילן ותודה רבה לך – מסכים עם דבריך
נפלא. וכל כך מדויק
פשוט נפלא.. דרך נהדרת להתחיל את הבוקר עם קריאת מילותיך. תודה
תודה צ'ארו – מכל הלב