מיאזמות – חלק י"ז – הדרך אל החופש

"מובנה של חירות – אחריות, לכן רוב בני האדם חוששים ממנה" (ג'ורג' ברנרד שו)

תהליך העברת השכבות מדור לדור, על ידי האב ואם לילדיהם, אינו רק העברה של נטיות גופניות או נטייה לחולי משפחתי מסוים (העברה גנטית) אלא בתהליך העברה זה מתרחשת גם העברה של מטענים נוספים העוברים מן ההורים לילדיהם. ההתנסויות של ההורים – אורחות החיים שחיו, מאורעות מכוננים שהשפיעו עליהם ובנו וייצבו אותם, גם הם עוברים בתורשה.

בהומיאופתיה נהוג לחשוב שיש בכוחה של תרופה הומיאופתית את הכוח לנקות ולשחרר את האדם משכבות. דבר זה אכן נכון מן הבחינה הקלינית, אך לעיתים גם להתבוננות מעמיקה של האדם על עצמו יש כוח טרנספורמטיבי. לכן גם לדרך הפירוק של ההשפעות העוברות בתורשה, השפעות שניתן לחקור אותן וללמוד אותן, יש ערך רב בדרך לניקוי השכבות וכך לתהליכי הבראה עמוקים יותר.

אחת מן הבעיות הקשות בהתבוננות על השכבות המצפות את האדם הינה העובדה שהן ברובן מולדות, ולכן הן חלק בלתי נפרד מן המבניות של האדם, מבניות שדרכה הוא חש את עצמו ודרכה הוא רואה את העולם. ועדיין ציפויי השכבות אינן האדם במקורו והן מהוות הפרעה. הן באות לידי ביטוי דרך חוליים או צדדים נפשיים שאינם מאוזנים ונוטים להקצנה לכיוון כלשהו.

הזמן המשמעותי והחשוב ביותר שבו המיאזמות (שכבות) עוברות מן ההורים לילדים הינו בזמן העיבור (זרע וביצית) וכן בעת תקופת ההיריון. לכן זמן ההיריון כה חשוב לטיפול הומיאופתי, שכן אז ניתן לטפל בוולד דרך האימא וכך לוודא שהוא אינו "נדבק" בהעברות אלו. יש לטיפול ההומיאופתי משמעות עצומה בזמן ההיריון, וזהו הזמן המומלץ ביותר לטיפול בשיטה זו, שכן היא מאפשרת לדור "נקי" יותר להיוולד, וכן חוסכת אין סוף של מורכבויות בעת גידול הילד, ובאופן התפתחותו.

להלן חמשת הנקודות להתבוננות וחקירה של האדם את שורשיו, כדי לרווח את ה"צפיפות" המיאזמתית (שכבתית) ואפילו אף כדי להסיר אותן מעצם ההתבוננות המוצעת פה

1מי היו ההורים? איזה חיים הם חיו? האם היה משהו בעל אופי מכונן בחייהם? ואם כן מהו? מה הם הקווים המרכזיים של אופיים? איזו אישיות יש להם… בירור של נקודות אלו משקף את התשתית של מי הם אותם האנשים מהם האדם בא לעולמו..

2- מה הייתה המוטיבציה של ההורים ללדת את ילדם? למשל – ההורים חיים בקונפליקטים מתמידים ולכן מחליטים להוליד ילד שדרכו הם יצליחו לגשר על הפערים – כעת הילד נולד עם תפקיד המוטבע בו גנטית, הוא הגשר ובו תלויה ההרמוניה המשפחתית. דוגמא נוספת – הזוג צעיר ברח מן הבית, הם לא באמת היו מוכנים לחיים, ואהבתם הייתה אהבת בשרים מתפרצת של גיל הנעורים– ואז מזה נולד ילד – ההטבעה שיש לו בגופו הינה הטבעה של עוצמה, תשוקה, קיצוניות במחשבה ובתגובות. עוד דוגמא – ההורים התחתנו בשידוכים מתוכננים על ידי הוריהם, הם נפגשו קצת לפני החתונה, הם לא ממש סובלים אחד את השנייה, יש ביניהם קור וריחוק – כך שהילד שנולד להם הינו עם הטבעה מולדת של זרות, ניכור, חוסר חום ולכן חוסר אנושיות ואהבה, הילד חש לא שייך, הוא כמו ומתבונן מן הצד על הנעשה ולא לוקח חלק פעיל בחברה. את הנקודה הזו יש לברר עם ההורים. מה טיב הקשר ביניהם כמו שהיה בזמן בו היה העיבור, מדוע הם רצו ילדים, ומה היה היחס שלהם אחד כלפי השני –מה הם הרגישו…. כל זה מוטבע בילד.

3- עת העיבור בעצמו – מצבם של ההורים בזמן העיבור מכתיב את עוצמת ההטבעה וחותם אותה בגוף הילד. דוגמא- ההורים נהגו לעשן גראס באופן קבוע, וגם בעת העיבור היו תחת השפעת גראס כבד – הילד ייוולד עם כל ההשפעות הנגטיביות של הסם – חרדות, הזיות, בעיות שינה, קשיי ריכוז, אי התמצאות במרחב ועוד.. עוד דוגמא – ההורים חשו לא טוב, לא היו בריאים בזמן העיבור, לא בהכרח חולי חמור, אלא שפעת חזקה שגרמה לחולשה עמוקה אבל זמנית –עדיין לחולשה זו יהיה אפקט על העובר והוא ייולד עם נטיות של חולשה חיסונית או חולשה כללית. לעוצמה של המגע המיני, ולאנרגיה שעוברת בין איש לאשתו בעת העיבור יש כוח המכתיב את העוצמה שתישתל בעובר. מן הבחינה הזו יש לבחון נכון לזמננו את כל אותם האנשים שנולדו בעיבור מבחנה, שם לא הייתה האנרגיה המינית החשובה לעוצמת החיות שבתאים המתחלקים.

4- כל תקופת ההיריון – בכל זמן ההיריון, כל מה שקורה לאימא, רגשית או גופנית או בכלל – בסביבה שלה שהשפיע עליה, עובר לעובר ישירות, ללא כל סינון, וללא יכולת ביקרות על מה שעובר. והכל מוטבע בוולד כמו שזה… דוגמא- קרה כך שאנשים קרובים מאוד לאימא נפטרו בעת ההיריון, האבל והכאב עובר לוולד ומכתיב לאחר מכן בחייו חווית עצבות שאין לה סיבה והאדם חש עצב ואינו יכול להבין ולראות מדוע הוא חש כך. יתכן שהוא יגיד שזה עצב קיומי מגלגולים קודמים, אך למעשה זוהי ההטבעה של תחושות האם בזמן ההיריון. דוגמא נוספת – האם חוותה את חרדת המלחמה בעת ההיריון, הילד ייוולד עם תחושות של פחד ללא סיבה, לרגשות שהילד מרגיש עקב ההטבעות של תהליך ההיריון, אין היגיון ואין סיבה, והם צפים ממקום כה עמוק, מקום שנהפך לשכבה לאחר גיל ההתבגרות. ואז התחושות שהוטבעו בילד הופכות לתכונות אופי… דוגמא נוספת – ההורים התגרשו בעת שהאם הייתה בהיריון, האם חשה כעס נורא , תיסכול, חוסר אונים ופחד מן העתיד. הטבעה זו בילד גוברת לאחר מכן לתחושות של אי וודאות קיומית וחרדה מתמדת בילד עם צורך מתמיד לביטחון ולדמות סמכותית שהוא יכול לחוש ביטחון בהשענות עליה.

5- תהליך הלידה – בתהליך הלידה יש הדפסה ממש של אופן הלידה על הוולד. דוגמא – לידת מלקחיים או לידת ואקום, המותירה עטרה של המטומה על הראש של התינוק, וגורמת ל"זעזוע מח" קל, האיבר מח ניזוק מזה. התוצאה – רגשיות עצבית, חושית ותגובתית חזקה, עד לרמה של נטייה לאלימות ולהתנהגות קוטבית, הילד חי תחת חוויה שמשהו רוצה לגרום לו נזק… דוגמא נוספת – לידה בה חבל הטבור כרוך סביב הצוואר וגורם חנק לוולד – הילד יגדל עם תחושה של פאניקה, של חווית מוות –דברים פעוטים יגרמו לו לחוש שהוא על סף המוות והוא יחוש אימה וחוסר אונים… דוגמא נוספת – לידה קיסרית בה הוולד לא עבר את תעלת הלידה – תהליך הכרחי להתפתחות הילד, חווית המסז' של העובר בתעלת הלידה כמו ומתניעה את מערכת העצבים לפעולה. כמו כן המיידיות של המעבר מן הרחם לעולם – הינו טראומתי ומהיר מדי –ומותיר כמה אפשריות בהתפתחות הילד, כמו למשל עיכוב מוטורי או לחילופין זירוז מגושם במוטוריקה, כמו כן תגובות עצביות וחושיות לא מאוזנות. לכן יתכן ויהיו לילד תופעות של חוסר וויסות חושי, מהיר ואיטי לחילופין. לכל סוג לידה יש השפעה על גוף הוולד – לידה מהירה או ארוכה, הילד "נתקע" בתעלת הלידה, לפתע הלידה נעצרת ויש ירידה בדופק העובר…. לכל זה יש משמעות שמכתיבה גישות לחיים הנובעות מאופן הלידה.

על האדם לחקור את הוריו לעומק, ולהגיע לפרטים ללא היסוס ובושה (כמובן מתוך שמירת כבודם) על מנת לקבל תמונה מדויקת על ההשפעות המוטבעות בו (אחרי הכול – אלא הם חייך) ככל שיש יותר אינפורמציה מדויקת, האדם יזהה בתוכו ויבין את עצמו אחרת. מדוע כך הוא חש? ומדוע זוהי האסטרטגיה הקיומית שבחר (תוקפנות, סגירות, נוקשות, ועוד). תהליך זה עשוי כשלעצמו לעזור לאדם להשתחרר מכבלים של "כלא" שאין בו סורגים או בריח, אך הוא מוחשי מאוד לאדם החווה אותו…. ולכן מכאן החשיבות והצורך לנקות שכבות מולדות אלו ולצאת לחופשי, לדרך היותר נכונה והיותר אותנטית השמורה לכל אדם.

2 מחשבות על “מיאזמות – חלק י"ז – הדרך אל החופש

  1. על האדם לחקור את הוריו לעומק,
    ולהגיע לפרטים ללא היסוס ובושה (כמובן מתוך שמירת כבודם) על מנת לקבל תמונה מדויקת על ההשפעות המוטבעות בו (אחרי הכול – אלא הם חייך) ככל שיש יותר אינפורמציה מדויקת, האדם יזהה בתוכו ויבין את עצמו אחרת. מדוע כך הוא חש? ומדוע זוהי האסטרטגיה הקיומית שבחר (תוקפנות, סגירות, נוקשות, ועוד). תהליך זה עשוי כשלעצמו לעזור לאדם להשתחרר מכבלים של "כלא" שאין בו סורגים או בריח, אך הוא מוחשי מאוד לאדם החווה אותו…. ולכן מכאן החשיבות והצורך לנקות שכבות מולדות אלו ולצאת לחופשי, לדרך היותר נכונה והיותר אותנטית השמורה לכל אדם.

    מתוך המקום הזה ….
    אני יוצאת לסרט שלי
    בצלמה – בצלמו
    אני ממש רוצה לקבוע איתך את העדות. הבאה שלי
    אשמח אם בעתיד בשלב העריכה תסכים שאצטט שם מדבריך
    נהיה בקשר
    נשלח מה-iPhone שלי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s