מיאזמות חלק ט"ו – הציר של השכבה הסיפיליטית

"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" שלום חנוך

התרופה – syphilinum – מופקת מן החיידק Treponema pallidum – חיידק העגבת, או מהפרשות הנגועות בחיידק זה. אופן ההדבקה ממחלה זו מתרחשת דרך מגע מיני או דרך העברת נוזלי גוף הנגועים בחיידק זה. התרופה הינה אחת מן הנוזודות בתרופות ההומיאופתיות. היא עומדת במרכזה של השכבה הסיפיליטית. כלומר – היא הציר של השכבה הזו, והסימפטומים שמאפיינים אותה כתרופה, הינם סימפטומים המהווים אב טיפוס לתרופות אחרות השייכות לשכבה זו. לתרופות אחרות יהיו סימפטומים ואפיונים הזהים ל syphilinum – אך עם עוד קווים נוספים שמייחדים אותן. כגון aurum metalicum – תרופה מאוד סיפיליטית עם החמרת לילה ונטייה להרס סופי של זהות האדם דרך נטייה לדיכאון עמוק (נטייה סיפיליטית) או mercury sol. – תרופה עם החמרת לילה ונטייה להרס רקמות הגוף (נטייה משותפת לסיפילינום) כך ש syphilinum הינה הכותרת בכל התרופות מן השכבה הסיפיליטית.

ארבעת הרמות של syphilinum

1- אנרגיה – דינאמיקה מובהקת של יום מול לילה. כל סוגי המצוקות מוחמרות בלילה, משקיעה ועד לעלות החמה. וביום יש הקלה במצוקות. מה עניין הלילה להחמרה בסיפילינום ובמיאזמה הסיפיליטית? בעת חלוף היום, בעת בוא הערב, דברים חוזרים למקומם, למשכנם. הגיעה עת המנוחה, חזרה לבית, חזרה למקום בו ניתן לנוח, להחליף כוחות, לחזור לאיזון לאחר יום עמל ושל שחיקה, עבודה ומאמץ גדול. הלילה מאפשר לעבור תהליך של התחדשות והחזרת המערכת על כל חלקיה למקומם הטבעי והנכון. במיאזמה הסיפיליטית נקודה זו של חזרת החלקים למקומם הטבעי, כדי לעבור תהליך של התחדשות, אינו אפשרי, אינו ניתן. ולכן יש לאנשים אלו מצוקת לילה קשה. בזמן בו הם היו אמורים לעבור תהליך של החלמה והתחדשות, קורה להם ההיפך – זמן של מאבק, קושי, סבל, אין אונים ואין נוחות. כמו כן הלילה הינו זמן של כמאין מוות – זמן של פירוק היסודות וחזרת האדם למקורותיו. בזמן זה, זמן החלום, האדם ניפגש עם המקומות בתוכו שלא בוררו דיין, ואז מתעוררים הספקות, הפחדים, הרגשות הקשים של ייאוש, חידלון, אובדן, בדידות ועוד, תכנים נפשיים מן הסוג הקשה. לכן התרופה והמיאזמה הסיפיליטית מפחדים מן הלילה, שם יהיה עליהם להתמודד עם הקשה באמת ולעמוד לפניו ללא אפשרות למסכות או להסחת דעת, (דבר שאפשרי בשעות היום). שעות הלילה אם כן, הן השעות של "הלא מודע" , שעות בהן נובע מן הנפש תכנים ורגשות שאינן ניתנות לעיבוד וסינון. הם  עולים בצורתם הגולמית.

2- נטייה גופנית –
א- דפורמציות – הגוף לא מאוזן, האיברים אינם מסודרים בהרמוניה, וחלקי הגוף לא במקומם. יש אסימטריה של מבנה הפנים – למשל האף עקום, העיניים – אחת נמוכה מן השניייה, השיניים עקומות ולא סימטריות. העצמות – חלקן ארוכות או קצרות, עבות או צרות, גם ללא סימטריה.
ב- נטייה לכיבים בעור. כיבים קשים כמו גנגרנות, אפטות מתקדמות, אבצסים כרוניים – מודלקים ומפרישים, לרוב הפרשות עם ריח של ריקבון או ריח אחר מאוד כבד ולא נעים. מה עניין סוג הריח לאופייה של פתולוגיה? ככל שדבר מה היה "חי" יותר, ריח המוות שלו יהיה חריף יותר. ריח טוב ונעים משמעו חיים ואילו ריח רע משמעו מוות. ריח של ריקבון או כל דבר מה אחר שקשה לשאת – משקף תהליך של מוות. ככל שהגורם ממנו נובע הריח היה בדרגת חיות גבוהה יותר, לפחות על פי האפשרות והפוטנציאל, כך ריח הריקבון שלו יהיה קשה יותר.
ג- מחלות של ניוון עצבי, או ניוון של מבנה העצמות. הנטייה הינה למחלות קשות ועמוקות של הקונסטרוקציה עצמה. מחלות של הרס המבנה, שיתוקים קשים עם עיוות במבנה ואסימטריה באזורים המשותקים. דפורמציות של פרקים בדלקות פרקים כרוניות. עקמת בעמוד השדרה, מן הסוג המתמיד בהעמקת הזווית של העקמת. לרוב תהליך החולי הינו איטי, ומתהווה לאט לאורך זמן רב.

3- נטייה רגשית –
א- חרדות קשות לבריאות, האדם חש שמשהו עמוק, דבר מה שהוא אינו יודע לשים עליו את האצבע, אינו בסדר. הוא מפתח איזו מחלה עמוקה ללא מרפא, מחלה שסופה מוות.
ב- נטייה לחרדת ניקיון – פחד מהדבקות עד לרמה של נוירוזה סביב הרעיון של להדבק ממשהו. צורך לניקיון כפייתי, של הידיים, הבית, הגוף בכלל. חרדה מלכלוך, חיידקים ווירוסים.
ג- ייאוש עמוק מן הסיכוי להבריא או למציאת מזור ממצוקה כלשהי. התחושה היא ש"אין לי תרופה או דרך להבראה". ייאוש זה לוקח אותם לוותר על הרצון לחיים, הם באמת רוצים למות ולגמור את הסבל שאין ממנו מוצא… כך לפי תחושתם.
ד- נטייה לפתח "אמונות טפלות" – (וורסיה נוספת ל o c d – obsessive compulsive disorder) מתי האמונה נהפכת ל"אמונה תפלה"? כאשר היא ריטואל מחזורי ללא כיוון או תכלית. כאשר מבנה אמוני זה מהווה "כלא" התנהגותי שאינו מאפשר תנועה לשום כיוון אחר. לרוב האמונות הטפלות של סיפילינום קשורות לתנועות מחזוריות (אם אני לא אסובב את ראשי פעמיים שמאלה לפני המשחק, אז הקבוצה תפסיד. או – אם אני אצא מן הבית ברגל שמאל ולא בימין, אז היום עומד להיגמר באסון. או – אם אני לא אגיד משפט כלשהו לפי אירוע משמעותי, אני אכשל או משהו רע יקרה לי… וכל הלאה, יש הרבה ביטויים לנקודה זו) סיפילינום הינה התרופה המרכזית ל – ocd.
ה- תחושת ניתוק – בדידות – רצון להיות לבד. האנשים הקרובים נראים כמו זרים. יש תחושת ניכור וריחוק ממי שקרוב, מקרובי משפחה. האדם מעדיף להיות לבד, יש קושי גדול לשתף, לדבר או להיפתח בכלל, עקב עומק התחושות ואי היכולת לעיתים לתמלל את עומק החידלון והייאוש המסתתר מאחורי פנים נעולות.

4 – תפישת העולם של סיפילינום – הזיכרון מאבד את כוחו בדרדור קבוע ויציב. האדם חש שהוא מאבד את עצמו, דבר המוליך אותו לייאוש וחוסר תקווה. האדם מפתח גישה של "מחוץ למשחק" כי אין לו סיכוי גם ככה. הוא אבוד מראש. תחושתו היא תחושה של סוף… ולכן הוא מפתח גישה של פטליזם – "אין מה לעשות, כך כתוב לי בשמיים, זהו גורלי, עלי לסבול עד שיבוא הקץ" – האדם חש אשמה כבדה, ללא קשר למעשה כלשהו, וכן יש בתוכו נטייה לגינוי עצמי . כמו שמשהו בו לא בסדר וראוי לגינוי ולהלקאה מתמדת. לכן הוא מפתח נוקשות ותפיסה מאשימה ומגנה כלפי העולם וכלפי מי שקרוב אליו. יש נטייה חזקה לאלכוהוליזם. נטייה זו הינה גנטית ועוברת מאב לבנו. יש אפשרות שהאב לא היה אלכוהוליסט, אך חי מצב נפשי של ספילינום (דבר שנראה אצל ניצולי שואה, האדם חי בתחושת ייאוש וצל המוות קרוב, אין לו סיכוי לשרוד, הוא חש את הסוף כל הזמן, חוויה זו עוברת לבנו והוא הבן נהפך לאלכוהוליסט, כיוון שרק לאלכוהול יש את היכולת "לשחרר" אותו מן התחושה של החידלון והמוות הסופני שנגזר עליו ללא יכולת לשינוי או לבחירה).

כמה נקודות נוספות על סיפילינום –

א- החמרה בים
ב- מוחמר מקור
ג- החמרה בין 2 ל4 בבקר –באופן קיצוני יותר מאשר שעות הלילה
ד- החמרה מלחות
ה- כאבים מוחמרים לאט, ומוטבים לאט
ו- הטבה מאוויר של הרים (טוברקולינום)
ז- הטבה מיובש (טוברקולינום)
ח- תגובות לתנועת הירח, בעיקר לזמן מילואו
ט- הטבה מיציאה של הפרשות פתולוגיות כמו מוגלה, ליחה, הפרשות ווגינאליות ועוד
י- יש נטייה להפרשות לצאת יותר בשעות לילה (ההפרשות יוצאות בלילה, זמן של החמרה, אך עצם יציאתן מביא להקלה. ומנקודה זו ימשיך המאמר הבא, שיעסוק בתחייה)