מיאזמות – השכבה הפסורית היום – נקודות קליניות, ודרך "העבודה" – חלק י"א

 

"היודע את עצמו, יודע את אלוהיו" (מוחי א- דין איבן אל ערבי)

כמה סימנים קליניים של השכבה הפסורית –

1- הנקודה המרכזית זו אי הנוחות. העור מגורה, מעקצץ, כמו רחש בעור. יש תנועה של "דבר מה הזוחל על העור". עור עם תחושה חמה, תחושת בערה. העור אף פעם לא נקי.
2- קושי לפינוי של רעלים. נטייה להצטברות של דבר מה בתוך האברים הפנימיים. מזון – עצירות, כבד – גודש ואי נוחות בכבד, כלי נשימה – גירויים מעקצצים וליחה.
3- תמיד יש החמרה ממהלך מדחיק. תוצר של טיפולים בעלי אופי מדחיק, או אורחות חיים המובילים להדחקה כגון השמנה, אי תנועה גופנית ועוד..
4- תמיד יש הקלה מיציאה של גודש והצטברות של הפרשה כלשהי.
5- תנועה מטבולית של חום וקור לא מאוזנת כגון – הגוף כולו קר אך הראש חם, שינויי טמפרטורה מהירים מקור לחום בכל הגוף (גלי חום)
6- תנועת נוזלים לא סדירה, האדם שותה קצת אך מוציא דרך הזעה או שתן יותר ממה ששתה. וכן להיפך – צריכת נוזלים עצומה ויציאה מועטה של נוזלים.
7- נטייה לרעב ללא פרופורציה. עלייה במשקל מהירה מדי או לחילופין – רזון לא טבעי למרות צריכה של כמויות מזון גדולות.
8- ריחות גוף והפרשות של ריקבון – ריח כבד מאוד…. לא ניתן לפספס.. כל סוגי ההפרשות מריחות בריח כבד, נזלות, רוק, דימומים, שתן, יציאות, הפרשות ווגינאליות, הזעות, דמעות ועוד….
9- נטייה לדלקות אקוטיות חוזרות, אוזניים, עיניים, גרון ועוד.. מלווה  באי שקט, וגירויי באזור המודלק וחם. אודם מקומי והפרשות מסריחות.
10- שינה עמוקה – עם נטייה לתנועה רבה בזמן שינה, קושי בקימה בבוקר. קושי בלהתניע את היום , קושי בהתחלה וביוזמה חדשה, קושי לייצר אנרגיה, בעיקר בבוקר, תחושת לאות עמוקה.

יותר מן האינדיקציות הקליניות – כל שכבה קוראת לסוג מסוים של "עבודה פנימית" של האדם על עצמו. זוהי נקודה חשובה מאוד ביחס לכל נושא המיאזמות (שכבות). לכל שכבה יש את תשומת הלב המשקפת דבר מה על האדם, נקודה שעל האדם להתבונן על עצמו וללמוד על עצמו למען התפתחותו וגדילתו , ולמען ההגשמה של מה שהוא צריך ויכול להיות (הפוטנציאל שלו).

אחת מן הדרכים לעבודה על השכבה הפסורית קשורה באופן ישיר ומיידי לנקודת היסוד של האדם מול עצמו…. השאלה היא – מה הוא האופן בו האדם מכיר את עצמו? לכל אדם יש תודעה עצמית וכן דרגה מסוימת של ההכרה עצמית…. מהו אופן המפגש של האדם עם עצמו? האם יש מפגש כזה בכלל? וכן מהי דעתו של האדם על עצמו? האם יש בו אהבה עצמית או דחייה מעצמו ואפילו שנאה למה שהוא רואה במראה כשקם בבוקר. לכלל השכבות או התרופות בהומיאופתיה יש "הכרה עצמית" – כל תרופה בהומיאופתיה יש לה ציר (עמוד שדרה) שסביבו סב כלל מבנה הזהות של התרופה. וכן לכל השכבות יש ציר או חוט שדרה למבנה ה"עצמי" שלהם. אך השכבה הפסורית היא זו המאפשרת את ההכרה העצמית. המקום בו הכול החל, וכן התשתית לאפשרות יצירת מבנה של זהות מוגדרת ונפרדת. הדרך המרכזית לעבודה עם שכבה זו קשורה במפגש של האדם עם עצמו, וברמת הידיעה שלו את עצמו (דרגת המודעות העצמית). לכן השכבה הפסורית היא זו המאפשרת סוג זה של עבודה, למרות שלכל שכבה או תרופה, יש את דרך התודעה והמודעות שלה.

נקודה זו קשורה לטבעה של התודעה ואופן פעולתה (כמו שהוסבר במאמר הקודם – חלק י' – על מרכיב התודעתי שהצטרף לאורגניזם האנושי) יש לתודעה שלוש איכויות בסיסיות –
1– טהרה – התודעה הינה עצם טהור, בלתי נגועה בדבר.
2– התודעה משקפת כול. מתבוננת. הכול משתקף עליה כמו סרט המוקרן על מסך, והמסך אינו נגוע או מושפע ומעורב מתוכנו של הסרט.
3– תנועתה של התודעה פולארית, יש לה שתי קצוות. ועל פי אופייה של תנועה דיכוטומית זו ניתן להכיר את איכותה הבסיסית, ואת מה שעומד מאחוריה.

מבנה ה"אגו" – הדעה והתחושה שיש לאדם על עצמו, הינה השכבה הבסיסית ביותר המכסה ומפרידה אותו ממקומו הבסיסי והאמיתי. "להסיר" את מעטפת ה"אגו" משמעותו לחזור חזרה הביתה ולהגשים את התכלית של חיי האדם. לכול אדם יש ציר מרכזי במבנה הזהות שלו. נקודה שסביבה הכול סב. מגמת ה"עבודה" הינה בזיהוי אותו מרכז או ציר. בידיעה מוחשית של ציר זה, וכן ביכולת ההגדרה של איכויותיו המרכזיות. ואז ידוע לאדם מהי החזית הפרטית שעומדת בדרכו… לרוב עצם המודעות הזו לבדה מספיקה לעשות שינוי כביר בנפש האדם.

והרי כמה שאלות הפותחות חלל לתהליך עבודה זה – 

א- מה דעתי שלי על עצמי? האם יש לי ערך עצמי חיובי או שלילי? האם אני חש כלפי עצמי ביקורת תמידית, או דחייה ממי שאני? מה היא תחושת היסוד שלי על עצמי מעצם השאלה הזו? שאלה זו קשורה לחוט השדרה של מבנה הזהות של האדם.
ב- מה אני צריך כדי לחוש הערכה עצמית? הצלחות עסקיות, הצלחות של רכוש, פידבקים של הערכה מן הסובב, תמיכה מגורם בעל סמכות, אהבה מגורם מסוים כמו בן אן בת זוג – הורה- מורה- חברה ועוד.. שאלה זו קשורה ליחסים עם הסובב, מן האספקט של דרכים למציאת "באר אנרגיה".
ג- מה קורה לי אם אחד מן המרכיבים שצוינו למעלה מתגשמים, איך זה בונה אותי? ומה החשיבות של "הזנה" זו למען תחושת ה"עצמי" שלי? וכן מה קורה לי אם נקודה עקרונית לי, לא "סופקה" או לא זומנה לחיי כראוי? מה קורה לי אז? האם יש לי משאבים לחיות ללא מה שעקרוני לתחושת ה"עצמי" שלי? שאלה זו קשורה לתוצאות של היעדר אנרגיה מן הסובב.
ד- מה גורם לי עונג? אוכל, מין, יחסים עם אדם קרוב, מראה ההופעה שלי בעולם ועוד.. מה היחס שלי לגורמים שמספקים לי עונג? יחס של תשוקה או התמכרות, יחס של אהבה- שנאה, יחס של הלקאה עצמית. שאלה זו קשורה לגורמים בסיסים ביותר של הזנה עצמית מהם האדם נבנה לישות בוגרת.
ה- מהו היחס שלי למגעים חברתיים? חש צורך, איזה צורך? מילוי חלל של ריק, אני לא יכול להיות לבדי. או יחס של צורך לקבל דבר מה? לתת? פידבק על גדולתי, או שיתוף והוצאה של אנרגיות מיותרות. שאלה זו קשורה ליחסי הסביבה שיש לאדם, לצרכים חברתיים ומה הם באים לשרת בעבור אדם מסוים.
ו- ההיסטוריה שלי – האם יש לי יחס וותרני, סלחני, ביקורתי? או יחס של התכחשות מוחלטת או חלקית עקב מאורעות מסוימים או גישה של תיעוב עצמי? או אולי יחס של התרפקות על דבר מה שהיה טוב, ולא יחזור יותר?  נקודה משקפת על נתיבי היחס לאותם האירועים, וכן מראה מה האדם מעדיף לזכור כאירוע מכונן ומה מעדיף לשכוח.
ז- מהי התחושה המידית שיש לי כאשר אני קם בבקר? ייאוש, וויתור, שמחה, התרגשות, קושי להתניע מחדש את מהלך  החיים ועוד… נקודה זו משקפת את מצבו הרגשי היותר בסיסי ואמיתי של האדם, לפני שמתחיל היסח הדעת של חיי היום יום. הרגש איתו מתעוררים, לא משקר ואומר את האמת המדויקת של האדם במקומו הנוכחי בחייו.

לרוב – דווקא המקום באדם שהוא הכי מחשיב או מעריך בעצמו, נהפך ל"מסך" שזוהי חזית העבודה שלו. למשל – התרופה sulphur – אדם מאוד פילוסופי, בקורתי, עם נטייה להגות…. איכויות אלו בונות אותו ואין דבר שלילי או נגטיבי בהם. הן האיכויות הנצרכות לו למען הבנייה של ה"עצמי" שלו. אך לאחר זמן מה, שנטייה זו מתגבשת לזהות מוצקה, אותן האיכויות מתהפכות ל"שכבה מיאזמתית" והאדם נהפך ל"אגואיסט" לאחד שלא יודע לראות את האחר, שתפיסותיו הקוגניטיביות נהפכות לנוקשות ולמנותקות. דבר המהווה מחסום לאבולוציה של אותו האדם. דבר ששרת אותו עד לנקודת זמן בהתפתחות שלו, מתהפך לאחר כמה שלבים לאיכויות המהוות חסם בדרך של אותו אדם.

לתהליך זה יש חשיבות רבה מאוד לשם מציאת ה"תרופה" של כל אדם, כולל של המטפל בעצמו. וגם פה – על המטפל בעצמו להיות בדרך של האבולוציה של נפשו, וכך יידע לזהות את הדבר אצל האחר.