מיאזמות – השכבה השחפתית -חלק ח'

 

 

"והנה הסוד שלי. הוא פשוט מאוד: רק בלב אפשר לראות היטב. מה שחשוב באמת, סמוי מן העין."
"אינני אוהב בני אדם מיושבים בדעתם. הם אינם רוצים לשנות דבר."
"להיות אדם פירושו להיות אחראי. לחוש בכוננו אבן פינה כי הוא בונה את העולם."
( הנסיך הקטן – אנטואן דה סנט-אכזופרי)

כהמשך למאמר הקודם- השכבה הצרעתית מורכבת מן השכבה הטוברקולינית (שחפתית) ומן השכבה הפסורית (גירוי עור). לכן עלינו להכיר טוב יותר את השכבות הללו, על מנת להבין יותר את השכבה הצרעתית וכן כדי להבין דרך הקשרים בין השכבות, תהליכי התפתחות של חולי והבראה. שתי שכבות אלה מהוות תשתית לשכבה הצרעתית, שהיא עמוקה ממורכבת יותר.

מאמר זה יעסוק בשכבה השחפתית (טוברקולוזיס). מחלת השחפת הינה מחלה עתיקת יומין וכנראה מוצאה מן הבקר. מקורות עתיקים מאוד מתעדים סימפטומים המשקפים כי המחלה הייתה נפוצה בעת העתיקה בעיקר במצריים, בהודו וביוון. בעת החדשה המחלה זוהתה על ידי החיידק המדבק – Mycobacterium tuberculosis שהוא החיידק הגורם לרוב המקרים של מחלת השחפת בבני אדם‏. הוא תואר לראשונה ב-24 במרץ 1882, על ידי רוברט קוך, שקיבל ב-1905 את פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה בעקבות הגילוי; החיידק ידוע גם בשם Koch's bacillus הבצילוס של קוך. מחלה זו עדיין אקטיבית גם כיום בחלקים נרחבים בכדור הארץ, וההדבקות ממנה חלה דרך האוויר, כאשר אדם נגוע משתעל ליד אדם אחר. דבר שמסביר את מהירות התפשטות החיידק במקומות סגורים.

יש להבחין בין נשא של החיידק ללא מחלה פעילה, לבין חולה בחולי פעיל שלה. יש אנשים שאינם נדבקים מן החיידק למרות הקרבה לחולה שחפתי, ויש נשאים של החיידק שלעולם הוא לא יהפוך למחלה אקטיבית באורגניזם שלהם. סמואל האמנן לא ייחס כלל חשיבות לחיידק או לווירוס, אלא לשכבות המולדות שמאפשרות ויוצרות קרקע להתדבקות בחולי כלשהו. ואותה השכבה – היא זו המצריכה את תשומת ליבו של המטפל, כיוון שהיא הסיבה היותר בסיסית והיותר עמוקה להתדבקויות שונות.

הסימפטומים המרכזיים של מחלת שחפת ריאות הינם: כאבים בחזה, רזון לא טבעי, חולשה, הזעות ליליות, שיעול עם כיח דמי, חיוורון ומראה כחוש.
התרופה ההומיאופתית tuberculinum – דוללה מרקמה הנגועה בחיידק, רקמה עם חולי פעיל של המחלה, או מן החיידק עצמו שעבר דילול באופן מזוקק. תרופה זו מתארת את השכבה השחפתית, והיא יושבת במרכזה. תרופה זו יושבת במרכז השכבה השחפתית, וכאן הצורך ללמוד עליה, כתרופה הומיאופתית בפני עצמה, וכן כתרופה המייצגת את השכבה השחפתית.

ארבעת הרמות של התרופה –

1- אנרגיה – (הדפוס הביו אנרגטי של התרופה) יש נטייה למחזוריות – רגישות בזמני מעבר, כגון יום לילה, לילה ליום. עונות מעבר. החמרה בסימפטומים בערב ובבקר, שקיעה וזריחה. אנרגיה אינטנסיבית מאוד, האדם ללא יכולת לשבת ולנוח, יש לו  צורך בפעילות מתמדת. האדם נדחף לתנועה ולעשייה בעיקר בילדים, דבר הדוחף להתנהגות היפר אקטיבית ללא יכולת השקטה של הצורך לתנועה. עקב התנועה מצטברת תשישות עמוקה, ולמרות התשישות אי אפשר לנוח. יש אי שקט תמידי, הקשור לעודפי אנרגיה, גם אם מדובר בחולים התשושים.

2- נטיות גופניות –
א. נטייה מולדת או נרכשת לחולשה בכלי הנשימה, דלקות חוזרות – מן הסינוסים ועד לריאות, אלרגיות, נטייה להצטברות ליחה בכלי הנשימה. אסטמה. נטייה להצטברות ליחה בכל הנשימה.

ב. נטייה לפטרת עור.

ג. ברובד המולד של שכבה זו, יש נטייה להפרעות מולדות של תפקודי התודעה כגון אוטיזם, אספרגר, תסמונת דאון, והפרעות התנהגות קשות בילדים, על בסיס של היפר אקטיביות ונטייה הרסנית.

ד. מבנה גוף כחוש וחיוור, העור כמו ושקוף. ילדים נולדים עם פלומת שיער על הגב, או שיעור יתר תינוקות במקומות לא שגרתיים כגון ידיים ורגליים, שיער שנראה כמו של אדם בוגר.

3- נטייה רגשית – בגיל צעיר, אינטנסיביים עם נטייה להרוס דברים מרוב אי שקט ועוצמה אנרגטית, הילד ללא יכולת להירגע. ילד טוברקולינום הורס את חדר ההמתנה בקליניקה תוך חמש דקות. נטייה להתנהגות ריטואלית בכל הגלאים המתפתחת בגיל מבוגר למבנה של "אמונות טפלות" (compulsive neurosis ) בילדים – יש נטייה לעלבון מהיר וקושי להבליג או לא להתייחס, הם עקשניים באופן קיצוני. במבוגרים – אנשים אינטליגנטיים, מאוד מהירי תפישה ומהירים בכלל, ממצים מהר מאוד, משתעממים מהר, ונעים מהר מנושא לנושא, בעלי ידע נרחב בנושאים שונים אך לא לעומק. מתעניינים בכל דבר. אנשים עם נטייה קוסמופוליטית וצורך תמידי לשינוי ולתנועה. יש להם תחושה פנימית "ששם יותר טוב, שם יותר מעניין, צריך לחקור – לנסוע לשם, כי יש שם תשובה, שם יש את מה שאני חש כצורך ללא יכולת למלא. הם מפתחים תפישה "רומנטית" של המציאות, לנסוע, לגלות מקומות חדשים, הרפתקאות, יופי חדש ועוד. המיצוי הפנימי שלהם מהיר כל כך, שלעיתים הם רק הגיעו למקום וכבר הבינו מיצו ורוצים לנוע הלאה. כמו שאין להם אוויר לנשום והתנועה עוזרת להם לחוש חיים ונשימה. אנשים עם תשוקה לחיים, עושים מתוך תשוקה, יש בתוכם מנוע שדוחף כל הזמן ליצירה ולעוד. הצורך לשינוי הינו מרכזי בהוויה שלהם, אם לא מתאפשרת תנועה כלפי העולם, האדם נע בתוכו ויחפש ממדים פנימיים חדשים בתוכו לנוע ולגלות "ארצות חדשות". תחושה של אש הבוערת מבפנים ומכלה אותם, ודוחפת לצורך עז לשנות ולנוע.

4- תפיסת החיים – החיים כל כך קצרים, אני חייב להספיק לגלות את העולם כולו, אין זמן, אין לי סבלנות, הזמן דוחק, עלי להיות בתנועה מתמדת כדי להספיק לפני מותי לחיות את העולם כולו ולמצות את החיים עד תומם. עוד ועוד…. החיים הם מסע. טוברקולינום "בריא" – יוצא למסע ומביא עימו פירות ותוצאות של מסע, ואילו אצל טוברקולינום "חולה" – עיקר החיים הינם בחיפוש ויציאה למסע ללא יכולת "למצוא".  אדם מונע מן התחושה "שמה שיש שם, אין כאן. ומה שיש שם, טוב ממה שיש לי פה".

עוד כמה נקודות על טוברקולינום-
א- מזיעים הזעת לילה רבה, וללא קשר לעונות – קר או חם. הזעה באף –  בעור ששאר הפנים יבשות. הזעה מוגברת יותר מעט לפני היקיצה.
ב- רגישות ללחות לכל שינויי מזג אוויר- הטבה אוויר יבש של יערות בהרים גבוהים
ג- תשוקה עזה לבשר ולשומן בשר, בשר מעושן, בננות, וחלב קר. אך גם אלרגיה לחלב.
ד- נטייה לאלופסיה (fluoric acid)
ה- חריקת  שיניים עד לדרגת שיוף של האמייל בשן. (שומעים את זה בעיקר בזמן שינה)
ו- שקדים מוגדלים (baryta mur. Calc carb)
ז- נטייה לישון בתנוחת עובר (medorinum)
ח- בעיות עור מוחמרות בקור – מוטבות בחום.
ט- בעיות פרקים – מוחמר מקור ולחות, מוטב מיובש וחום (rhus. Tox) כאבים ראומטיים נודדים מפרק לפרק (kali bich. Pulsatila)
י- אלרגיות מפרווה של חיות כגון – חתולים, (פחד מחתולים) כלבים ועוד.

התרופה bacilinum – גם היא קשורה ישירות לשכבה השחפתית, היא עשויה מרוק וכיח של חולה שחפתי. ההבדל בין tuberculinum ל bacilinum – הינו דק מאוד, ללא הבדלים משמעותיים. הנקודה המרכזית הינה ש bacilinum יותר "עדין, ו"רך" ביחס ל tuberculinum. כל השאר הכל דומה, אם כי מופיעה ב bacilinum בפחות עוצמה ובפחות נטייה לקיצניות ולאכסטטיות המאפיינת את tuberculinum.

השכבה השחפתית מסבירה את תהליכי ההגירה של עמים, תנועתם  ונדידתם לאורך הדורות – הדימוי של : "היהודי הנודד" הינו חלק מן השכבה השחפתית. וכן – חוסר השקט והתזזיתיות של עם כובש שאינו מסתפק בקיים אלא מבקש עוד לעצמו ועוד הישגים כגון אלכסנדר מוקדון, הכיבוש הרומאי, הכיבוש של ג'נג'יס חאן, תנועת העמים של הכיבוש הקולוניאליסטי ועוד… מאחורי תנועה זו, דוחפת השכבה השחפתית את האדם לחיפוש של עולמות חדשים ורצון לגלות עוד, על חשבון האחר. למרות שהמנוע השחפתי הוביל להתקדמות ועדיין, מתוך חוסר השקט, השכבה הזו דוחפת לשינוי ולתנועה.  יש לראות מתי האדם מפתח חולי שיוצר תנועה קדימה, ומתי התנועה קדימה אינה בריאה ונכונה. מכאן שתנועת העמים לאורך ההיסטוריה האנושית נבעה מכוחה של השכבה השחפתית. ולנקודה זו היבטים רבים, אשר חוברים לבסוף לשכבה זו.