על פוטנציות וחזרות של תרופה הומיאופתית – חלק ב'

סיכום עיקר העניין של המאמר הקודם – הגוף הוא ביטוי לכוח הויטאלי. עולם החומר – או, עולם התופעות הינו ביטוי לכוח הויטאלי. לכן בכוח הויטאלי מוחשי יותר וקונקרטי יותר מכול תופעות עולם החומר.

כללי יסוד– להתבוננות ולבחינת המטופל, ככלים אלו הינם דינמיים באופיים, ולכן מה שנכתב, ניתן בדרכים ועצות לנקודות אותן יש לבחון. לבסוף – כל מקרה הינו אישי ומשתנה על פי כלליו הפרטיים.

1- הכוח הויטאלי נוכח בכול אך לא במידה שווא- אצל צעירים יש פוטנטיות גבוהה של כוח ויטאלי ואצל מבוגרים, הפוטנטיות מצטמצמת לאיטה. באדם חלש יש לתת פוטנציה נמוכה, ולהיפך בחזק.

2- ככל שהאדם חולה במחלות כרוניות יותר – ויש "מלחמה" באורגניזם שלו על המאבק לשמור על איזון למרות החולי המוציא מן האיזון ומאיים על החיים כולם, כך הכוח הויטאלי ילך ויחלש ויהיה עם יכולת התחדשות חלשה ופחותה יותר. אז יש להיזהר עם פוטנציה גבוהה אפילו אם התרופה ברורה מאוד, ויש להעדיף מתן פוטנציה נמוך.

3- חולי כרוני בגיל מבוגר, הינם שתי סיבות לתהליך ממושך מבחינת תהליכי ההבראה – שכן הגוף נחלש וכוח הויטאלי אך הוא נמוג לאיטו – ולכן יש לצפות לתהליך הבראה הדרגתי . ולכן יש לתת פוטנציה נמוכה.

4- אורחות חיים של בזבזנות וניצול המערכת – בחוסר שעות שינה, סמים, תזונה גרועה, מיניות ללא שליטה, צריכה של חומרים נרקוטיים. מסכנת ומדלדלת את הכוח הויטאלי, פוגעת האורגניזם וגורמת ולקשיים ביכולת של האורגניזם לשיקום – ויש מצבים שעקב אורחות חיים אלו, יש תוצאות בלתי הפיכות בתוך המערכת ולכן התוצאות הקליניות אף הן היו בהתאם. ככל שהשחיקה של האורגניזם הינה עמוקה יותר, יש לתת פוטנציות נמוכות ולהיזהר מן הגבוהות.

5- תרופה הומיאופתית מדויקת, מדייקת גם בפוטנציה, ובאופן הנתינה. יש אפשרות במקרים רבים בהם התרופה הנכונה ניתנה כראוי – אך הפוטנציה הייתה נמוכה מדי, ולכן לא היו תוצאות טובות מספיק או לעיתים חלקיות, דבר שגורם למטפל ולמטופל – לחשוב שהתרופה לא הייתה נכונה ולכן יש לחפש תרופה נוספת. דבר הגורם לבלבול ולטעויות.

6- יש מצבים הפוכים – בהם התרופה נכונה, וניתנה בפוטנציה גבוהה מדי, דבר שהביא ל'ריאקציה" – החמרה הומיאופתית, והמטפל ואו המטופל – נבהלו, ולא ידעו מה עושים ואיך מתנהגים עם הריאקציה, דבר שהוציא את המטפל משווי משקל וגרם לשגיאות בשיקול הדעת. אם תרופה נכונה נתנה וגרמה להחמרה, קודם כל לא להיבהל, גם אם יש החמרה, יהיו במקביל תחושות של התחדשות וכוח נוסף מן התרופה הנכונה- יותר כוח (סימן שיעיד כי התרופה הנכונה ניתנה)ולכן יש להמתין וההחמרה תחלוף. אם ההחמרה לא חולפת, יש לתת את אותה התרופה אך בפוטנציה גבוהה יותר, דבר המבטל את הסימפטומים שהוחמרו על ידי תרופה נכונה.

7- חשוב- לאנשים חלשים עם חולי כרוני – לא נותנים פוטנציה גבוהה. לאנשים צעירים או עם חולי אקוטי או "חדש" ניתן לתת פוטנציה גובהה.

8- אם תמונת הסימפטומים זהה לחלוטין לתרופה מסוימת, ואם הטוטליות של המקרה כולה מראה תרופה בגווניה הברורים, עם כל "סימני המפתח" וה –peculiarities – ניתן ללא חשש במצבים אלו לתת את התרופה בפוטנציה גבוהה, גם עם המחלה עמוקה וכרונית. ולהיפך – אי בהירות בתמונה הקלינית, ומחלה ללא שום ייחודיות סימפטומטית, מחלה שידועה רק בהבחנתה הקלינית, אך ללא – peculiarities – משקפת חולי עמוק ומצב ירוד מבחינת הכוח הויטאלי, ולכן יש לתת פוטנציות נמוכות.

9- יש לדעת להעריך את דרגת הפגיעה במבנה האורגני הגופני, ככל שיש פגיעה עמוקה יותר ברמה ההיסטולוגית ( תאית) יש לתת פוטנציות נמוכות – כדי לאפשר לרמת התאים בגוף את תהליך ההתחדשות, דבר שמצריך את הזמן שלו – ויש לו קצב שונה ביחס להתחדשות הכוח הויטאלי. מצבים קליניים שהבריאו, ולמטופל יש תחושה שהוא בריא, ולכן הוא שותה קפה או לוקח סמים וכו', דבר הגורם להתדרדרות למקומו הקודם, משקף נקודה זו, בא הכוח הויטאלי התחדש בקצב מהיר יותר מן הקצב הנדרש לרובד התאי בגוף, דבר הגורם למטופל לחוש שהוא מתחזק והבריא, והוא באמת הבריא, אך תהליך ההבראה נעשה בממד האנרגטי ועדיין לא השתרש במלואו בממד הגופני. לכן – גם אם אדם הבריא, יש לשמור על הכללים של ממה להימנע בטיפול הומיאופתי, שכן לכוח הויטאלי יש מקצב התחדשות מהיר לאין שיעור ביחס לדינאמיקה של הרובד התאי בגוף, ולנקודה זו יש הרבה היבטים קליניים, שאותם על המטפל לדעת להעריך.

10- מחלות אקוטיות באנשים חזקים מצריך פוטנציות גבוהות, מחלות אקוטיות באנשים עם מחלות כרוניות או במצב ירוד או תשוש מבחינה גופנית, מצריך פוטנציות נמוכות.