על הטעם – טעם החיים – (פנים ה') סימבוליקה גופנית נפשית

עַל טַעַם וְעַל רֵיחַ אֵין לְהִתְוַוכֵּחַ

1- חוש הטעם הוא הנותן את עוצמת החוויה לאדם דרך התנסות אישית. איזה ערך יש לכל הסבר על מהו שוקולד, עד שהאדם יטעם לבדו ויבין מתוך טעימה והתנסות. ללא ההתנסות אין ערך אמתי לכלום. הכול תאורתי –מחשבתי -מרוחק וקר. עד שבאה ההתנסות בעצמה, והיא זו החשובה – והיא זו המשנה את מהותו של האדם, לפני ההתנסות ולאחריה – אין הוא אותו האדם. כמובן שיש להתנסות בחיי אדם – אין ספור דרגות ואפשרויות – ולמידה והתפתחות הקשורה לאבולוציה של האדם, חייבת לעבור דרך ההתנסות בדבר אותו האדם לומד ואיתו הוא עוסק. טעמים יש מעט- מתוק, מלוח, מר, חריף. אך גווני טעמים יש לאין ספור, ואניני הטעם יודעים להעריך את גווני הטעם וכן לתת לו שמות, כמו שרואים אצל טועם יין מקצועי וכיצד הוא מכנה את גווני הטעם – הוא יגיד – "הםםםםם, ריח ווניל, טעם פירות – פירות יער". אדם שנושא זה זר לו, לא יבין על מה הוא מדבר- הוא אף ישתהה ויחשוב שטועם היין ממציא, וקצת משוגע. יש לפתח בלוטות טעם מיוחדות למען הזיהוי של גווני היין. אנינות טעם משקפת עולם פנימי עשיר, רב גוני, יצירתי – הרואה הרבה במאט. כן – היכולת לתמלל למילים את חווית הטעם, משקפת אינטליגנציה רגשית שכברה תהליך בגרות ככל שאותה היכולת משתכללת.

חוש הטעם מאפשר לחוות דברים ולתת להם שמות המתארים את החוויה, ללא חוש הטעם, אין לחיים טעם. טעם החיים עובר דרך חוויה שהאדם ידע על בשרו ועל נפשו, דבר שלא ניתן להעלים לאחר מכן – והטעם נותר הניחוח שתמיד יחזיר אותו למקום בו הוא יתנסה בדבר לראשונה, כגון מאכלים מבית אימא.
בלוטות הטעם נמצאות על פני הלשון – ולכן לשון מדברת, שכן הלשון מגדירה למילים את ההתנסות והחוויה, כך שבהכרח המילים ובלוטות הטעם יימצאו במקום אחד. ולא בחדי חוויות מסוימות מתוארות דרך טעמים – איך היה לך המפגש היום ? ”היה לי מר, חשתי מר". או לחילופין – איך לך המפגש עם ידידך? "ההההה- מתוק מדבש…" היא אומרת.

2- מה שערב לחיך ומה שאינו ערב – תלוי בזיקה ובאופיו של האדם. סוגי הטעמים אליהם הוא נמשך או מהם חש דחייה, קשורים באופן ישיר למקומו הנפשי ולזיקתו הנפשית. אדם מאוהב – כך אומרים – שם ללא משים מלח רב בצלחתו, אך גם אדם אשר ידע אכזבה עמוקה בעת היותו אוהב, יימשך לטעם המלוח. אדם שנפשו מרה לו – יימשך למר, או לטעם חומצי, גרוע מזה – אדם שנפשו מרה לו, עשוי לאבד את תחושת הטעם . איבוד תחושת הטעם, משמעותו איבוד הרצון לחיות, לא בהכרח למות חלילה, אך יש מצבים רבים שמר הנפש יחוש כי להכל אין יותר טעם ואף מזונו טפל, ומצב זה משקף כאב ואכזבה ושיברון לב עמוקים. לכל מצבי החיים יש טעם – כגון המטבע הלשוני על דבר לא ראוי "יש טעם פגום בדבר". הטעם נותן את המוטיבציה ואת הסיבה לקום בבוקר ולהמשיך.  טעם החיים של אדם צריך ומחייב בירור למען ההשבחה של המנוע של חייו, שכן טעם החיים נותן את החיות המיוצרת מתוך הטעם של חיי אדם. על האדם לברר לעצמו  מהו טעם החיים שלו – וכך הוא נוגע מיד ברקמה הפנימית שיוצרת לו את הכוח ואת היכולת להמשיך ולעשות ולהיות ולהתקדם.
האם ניתן לשנות טעם שאינו רצוי? – כמו באדם שקם בבוקר וטעם מר יש לו בפה ואין הוא מעוניין יותר בחיים שיש לו. האם יש אפשרות לשנות את טעמו? בוודאי שכן – וצעד ראשון להחליף טעם מר במתוק הינו בלהכיר את מקומו בתוך הטעם בו הוא מצוי. וצעד שני הינו – ליזום מעשים אשר יוצרים בו תחושת טעם חלופית , דברים והתנסויות המייצרות תחושה נעימה או חיובית.

אדם הנמשך באופן טבעי לטעמים חזקים, בכל סוגי מזונותיו – על הטעם להיות חזק ומרוכז – אדם זה זקוק להתנסויות חזקות, הוא חייב תחושה עוצמתית, נוטה להקצנה, וכל דבר שיעשה יבקש את הקצוות, וזאת על מנת שלהרגיש חזק ובטוטליות. ולהיפך -אדם שאינו אוהב טעמים חזקים, הוא זקוק לניחוח קל ואפילו למזון נטול טעם, מבטא אדם שזקוק לנינוחות ולביטחון, אין הוא אוהב להסתכן, הוא חש בטוח במה שידוע ורצונו בממוצע בכל מעשיו. "אדם ניכר בכיסו, בכוסו ובכעסו." (עירובין ס"ה) וניתן להוסיף – כי אדם ניכר בנטיית אישיותו הבסיסית על פי הטעם הערב לחיכו.

על האדם לחפש ולשאול עצמו ולברר –על הדבר שנותן לו את טעם החיים, מהו דבר זה, ולאור הזיקוק של הבנה לגבי מהו הדבר שדרכו יש לחיים טעם – עליו להתכוון לדבר זה, ולנתב את חייו לכיוון זה, וכך החיים מקבלים גוון ומשמעות גדלה ונושמת. דויד אומר "טַעֲמוּ וּרְאוּ, כִּי-טוֹב יְהוָה" (תהילים ל"ד-ט) כל נושא ועניין בחיי אדם יש לו טעם, ורצוי שהאדם יבחר לו את הטעם הנכון לגופו ולנפשו. טעם החיים מחובר עמוקות לתשוקה הבסיסית שהיא המנועה לקידום הקיים.

3- מזווית אחרת – אדם נמשך לטעמים מסוימים על פי אופייה של המבניות הגופנית והנפשית שלו – וזו הבעיה עם אותם האנשים אשר יימשכו לטעם שלאחר צריכה מרובה שלו, אותו הטעם נהפך למחלה, כמו בסוכרתיים שנמשכים דווקא למתוק, או אנשים עם דלקת בקיבה – אולקוס – שנמשכים דווקא לאוכל חריף. טעם באופיו עשוי בקלות להפוך לדבר ממכר ללא בקרה ושליטה, ועל זה אומר שלמה המלך "דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ" – משלי כ"ה-ט"ז.
מה גורם לאדם להימשך לטעם ולמזון שמזיק לו? דבר זה משקף על הפרעה בתוך המערכת –המערכת כבר אינה יודעת לזהות מה טוב לה ומה עשוי להרוס ולהרעיל. תופעה שזהה למחלות אוטואימוניות בהן הגוף תוקף את עצמו ומזיק לעצמו. לרוב – המשיכה למזונות הגרועים לאדם, הינה תוצר של דפוסי חיים הגורמים לעיוורון באדם – הרגלים בעלי אופי הרסני שגרמו לאדם "לשכוח" מה טוב לו ומה מזיק, עד לדרגה שמערכת אינה מזהה יותר את המזון הרעיל כרעל ,ואז הגוף מפתח את מחלה הזהה לעיוורון – כגון סוכרת ומשיכה לסוכר. האינטואיציה הבסיסית לחוש מה טוב ומקדם ומה גרוע ומעכב, הינו פועל יוצא ממצבים מסוג זה, או שאינטואיציית היסוד פוחתת  כחלק אורגני בנפש האדם.

4- המשיכה לטעמים הינה חלק מן התווי של גוף האדם ונטייתו הטבעית – כאשר טעם החיים השתבש לאדם, לרוב מתוך התנסויות לא נעימות או חוויות קשות, אחת מן הדרכים להתמודדות עם התנסות המשנה את טבעו של טעם החיים באדם, תהייה דרך פיצוי- קומפנסציה, של אכילה מוגזמת לטעמים הנותנים את תחושת החוסר או כאב וריק. מה שמכונה כיום "אכילה רגשית". לעיתים יש לאכילה רגשית חשיבות עקב היותה מפצה על כאב הזקוק לעוד זמן של הטמעה ו"עיכול". אך אם אכילה רגשית נהפכת לטבע והרגל, לאור כניעה לסיפוק מידי, אזי האדם עשוי לפתח מחלות שונות כגון השמנת יתר, רזון יתר, בעיות עיכול וספיגה ובעיקר מחלת הסוכרת .  ניתן לומר כי מחלת הסוכרת הינה מגפה ממש בחברה שלנו. אחוז עצום של בני אדם לוקים במחלה זו. בבסיסה של הסוכרת מתקיימת תחושה של איבוד הטעם המתוק, איבוד האהבה, איבוד המגע האנושי של הכלה, אנושיות, אחווה. במקומם רגשות טבעיים של אהבת אדם, מחלחלת לליבו של הסוכרתי תחושת ניתוק ומרחק, ומאחוריה – כמיהה למגע של ליטוף אוהב. לאורך זמן מצב זה גורם לשינויים מטבוליים שסופם במחלה זו,  לסוכרתי יש תחושת מרירות בתוכו. לא תמיד זה נראה לעין, והוא עשוי להראות את ההיפך כלפי העולם, וזאת לאור הנטייה של האדם לפיצוי המאזן את הכאב. לכן אדם שחש מרירות פנימית עשוי דווקא לשדר סביבו חיוניות וחדווה, בשעה שבתוכו אין זה כך. מכיוון שאין זה כך – הוא עשוי להימשך דווקא לצריכת מזונות מתוקים אשר יעמיקו את המרירות שהמתוק מנסה למסך – ולכן יקצינו את הנטייה לסוכרת.

רפוי של אכילה רגשית מחייב התבוננות וסלחנות עצמית, לאט יבוא שינוי – לעצור התמכרויות של סמים, אלכוהול או סיגריות, קל יותר מאכילה רגשית, שכן בסמים או אלכוהול, פוסקים לצרוך וזהו. אך לאכול לא ניתן לעצור ויש לאזן את הרגלי האכילה תוך התמודדות עם מצבי הרגש שיעלו תוך כדי תהליך האימוץ של "דרך האמצע" . כמובן שהתמודדות זו היא החשובה מכול למען תהליך ההבראה מאכילה רגשית כפייתית. ושכרה של התמודדות זו בצדה. ויש לה השלכות המשנות את התשתית של נפש האדם. אדם שבעברו היה מכור, ונגמל ויצא לחופשי מכלא מסוג זה, הופך לאדם עם מטען חיים מיוחד – כוח והבנה, ויכולת עשירה בניסיון. אדם מסוג זה הינו באמת בעל מעלה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s