פה – מָוֶת וְחַיִּים, בְּיַד-לָשׁוֹן; וְאֹהֲבֶיהָ, יֹאכַל פִּרְיָהּ. (משלי י"ח, כ"א) סימבוליקה גופנית נפשית

פה האדם הינו איבר במכלול האנושי המיוחד בהיותו איבר ושער דרכו מתרחש תהליך טרנספורמטיבי של מעברים בין ממדים. כאשר אדם פועל את פעולת האכילה ונוגס בתפוח, התפוח לפני אכילתו הינו פרי המכיל אנרגיה בצורתה החומרית הגסה והגולמית. החומר של התפוח הינו חומר גס. כדי שיהפוך לאנרגיה השמישה לאדם, על האדם לפרק את התפוח לאנרגיה דקה השמישה לגוף ולפעולותיו. תהליך ההתמרה של האנרגיה הכלואה בתפוח כפוטנציאל, מתחיל בלעיסתו בתוך חלל הפה. תהליך הלעיסה הכרוך בהנאה מסוימת – הינו תהליך טרנספורמציה של מזון גס ההופך לעדין. אנרגיה גולמית בצורתה הגסה, מותמרת לאנרגיה דקה ועוצמתית לאחר תהליך הפירוק שלה בתוך תהליך העיכול המתחיל בחלל הפה.
ומן הכיוון ההפוך – דרך הפה מתרחש מהלך הפוך בכיוון שלו, שבו מחשבה – שהיא אנרגיה דקה ועדינה, ופוטנטית במיוחד, מתורגמת ונהפכת למילה מוגשמת ומדוברת, אשר ממשיגה את המחשבה מן העדין אל המילה והמושג. מילה ומושג יותר גסים ומוגשמים מן המחשבה. המחשבה היא בטבעה דקה, עוצמתית מאוד, עם פוטנציאל אנרגטי עצום והיא נסתרת מן העין אלא עם כן יש לה ביטוי קונקרטי ואז היא מקבלת "לבוש" גשמי.

כך שהפה הינו שער דרכו מתרחש תהליך שינוי ומעבר של ממדים בין גס לעדין בשני כיוונים וצירי תנועה, מחוץ למערכת ולתוכה – מזון. מתוך המערכת אל חוץ גבולותיה – מחשבה ותוצר היצירה שלה. המחשבה בטבעה הבסיסי – יוצרת, מגשימה, מביאה תוכן מן הלא נראה לתוך עולם הנראה.

הכיוון של "מן הפנים לחוץ" מתאפיין על ידי הקול והדיבור, הקול הבסיסי הבוקע מגרונו של אדם. הקול לפני התלבשותו לתוך מילים ודיבורים, הינו הביטוי העמוק ביותר של מהותו של האדם. על האדם לתרגל את הקשב שלו רק לצלילי הקול הבוקע מגרונו של חברו, ולהבין את מהותו של אדם רק מתוך צליל הקול הבסיסי שבקע מגרונו. מילים עשויות לשקר, אך קולו הבסיסי של אדם אינו יודע ואינו יכול לשקר, ולכן על כל אדם השואף להבין את חברו באמת , וכן הרוצה להתקרב לזולת באמת, עליו לדעת כיצד להאזין לצליל הראשוני . זהו הביטוי האוטנטי ביותר של האדם את עצמו, והיכולת להכיר את מה אדם אומר על עצמו ועל עולמו רק מתוך צליל קולו הבסיסי, מאפשר מגע עמוק מאוד עם בני אדם. לאחר מכן בא עניין תוכן הדברים הנאמרים – אך הם משניים בחשיבותם ביחס לחשיבותו של צליל הקול הבסיסי.

גמגום – בתהליך הדיבור והפקת המילים (אשר הפקתם של מילים הינם לצורכי קומוניקציה בדרך כלל) יש מעורבות של 1- מחשבה, 2– רגש, 3- רצון הדובר והתכוונותו 4- והאינטראקציה עם הגורם הנוסף איתו הוא יוצר תקשורת. ארבעה גורמים אלה חוברים כאחד לדיבור שוטף וחלק. אם אחד מהם אינו מאוזן, חסר או מוקצן, אזי הדיבור לא יעלה באופן הזורם והמאפשר קשר יציב וקל עם הסובב. לכן יש לבדוק מה מבין ארבעת הרמות אינו מאוזן ושם יש להתמקד בתהליך ההבראה. ברוב המקרים של קשיי דיבור, מדובר ברגש אינטנסיבי ובעולם פנימי עשיר מאוד, אשר מקשה להעביר את העושר הרב גוני של אותו האדם למילים המתארות את עוצמת הנפש שלו. הממד הרגשי הינו המשמעותי במצב בו נטייה בגמגום, לרוב יש קושי רגשי כגון – קשיים חברתיים, טראומה שקדמה לקושי לדבר ועוד.

השיניים שבפה, הינם ההמשכיות (אקסטנציה) של העצמות.

שיניים שנשברות בקלות או חורים בשיניים מהירים מדי בתהליך היווצרותם – משקפים חולשה לעמידה מול התמודדויות חיים, וקושי בתהליך "ההכנסה" של תכני חיים לתוך האדם ללא יכולת "ללעוס" תוכן כלשהו. כך שהאדם "בולע" אירועי חיים ללא הפירוק המתאים, ולכן נחלש מזה , עקב אירועים החודרים לתוכו ללא תהליך ההכנה הנדרש לעיכול נפשי נכון ומאוזן. כמו כן – שיניים חלשות מבטאות חוסר יכולת עמידות וחווית חוסר בהגנה – "העולם עשוי לחדור אותי ואני לא יכול להתגונן מפני האירועים המתרגשים עלי חדשות לבקרים".

אפטות בחלל הפה ודימומים בחניכיים – האדם חש מתח וחוסר אונים על מול תוכן אותו הוא חש מחויב להבין או לעכל או להיות בקיא בו. אין הוא יכול לעשות זאת והוא חש כי הסביבה מצפה ממנו . דבר זה גורם ללחץ ומתח במחויבות להתמודדות. לחווית מתח, לחץ, מחויבות כלפי עשייה כלשהי.
יובש קיצוני בחלל הפה (ללא קשר לכמות שתייה) או לחילופין ריור תמידי בתוך חלל הפה – האדם חש "מותקף" מרוב ההתמודדויות אותן הוא חייב לצלוח באופן מאוזן, או שהוא מתעייף ומייבש , ולכן נסוג ומוותר, דבר שמוביל ליובש. לחילופין יתכן כי הוא מגייס כוחות על מבחינתו, דבר שגורם לגירוי יתר של בלוטות הרוק, ואז יש ריור אינטנסיבי. יובש מבטא כמילה של המערכת אשר הולכת ו"נגמרת" מרוב סחיטה שלה לייצר עוד ועוד אנרגיה ללא איזון שמייצר הזנה תקינה. ריור או רטיבות מבטא עודף של אנרגיה שהאדם מגייס למען צליחת מאבק כלשהו.

רפלקס הבליעה – יש שחשים כי האוכל "נתקע" להם בגרון, כמו שלא ניתן לבלוע את האוכל. תופעה זו מבטאת את הקושי של האדם לעכל ולהכניס לתוכו אירוע שהוא חש שאין בכוחותיו להתמודד איתו. לעיתים תופעה זו יכולה להיות חלק ממחלה סיסטמית רחבה יותר כגון –Myasthenia gravis גם במחלה זו יש אספקט של קושי מן הסוג אותו ציינתי למעלה. אדם הסובל מתופעה זו יגיד "מאז שקרה לי בחיים אירוע ספציפי זה, אין אני יכול לבלוע, והאוכל תקוע לי בגרון" מצב זה קשור לגרון כאיבר, עליו נדון בנפרד. אך יש קשר ישיר בין חלל הפה ותהליך הבליעה – לגרון, שכן מן הפה המזון עובר לגרון ולוושט.