האדם השלם ע"פ טבלת הצמחים – הקדמה לטור שישי

טור שישי 1240- 2240 לספירה

האדם השלם- מה הוא לא?
1- הוא לא "מושלם" – כלומר האדם השלם אינו מחוסר בפגמים שאינם זקוקים לתיקון ולמודעות, ולתשומת לב תבונית ומתבוננת. יש לו פגמים ויש לו קשיים איתם הוא יאלץ להתמודד ולעבוד על תכונות בסיסיות בתוכו הדורשות שינוי.
2- אין לו "כוחות על" – הוא לא super human – וגם אם יש לו איכויות מיוחדות, הן אינן תכלית אצל האדם השלם.
3- הוא לא נשגב מעם מורם מכול, אין בו תחושת אגוצנטריות על דבר היותו "מיוחד". הוא פשוט וקומוניקטיבי, ישר ונאמן. הוא רואה בשוויון נפש את כל מאורעות החיים ואת כל בני האדם כשווים.
4- הוא לא מתנשא, לא יהיר, לא שחצן, לא מנותק ולא מבודד, על אף יכולתו לחוש את עצמו כנפרד וכמתבודד בתוך קהל גדול הומה ורועש. הוא יודע להיות לבדו, ביחד ולחוד על פי צורכי מצבו.
5- אין הוא "מיוחד" ואין הוא שואף להיראות מיוחד, לא זו מטרתו לא זו כוונתו. אם קרה שהוא מוכר כמיוחד, אין זה עקב שאיפתו להכרה זו.
האדם השלם – הינו אדם שכלל חלקי הנפש שלו מחוברים זה בזה ללא הדחקה, וללא מצב בו חלק אחד גובר על חלק אחר. נפוץ כי אדם עיוני ומנטלי הינו אדם פחות רגשי, ואילו אדם אמוציונאלי, חווה רגש חזק והרגש מולך בממלכת נפשו, ולכן החלק האינטלקטואלי פחות ניכר בו. עוד נפוץ כי רבדים באורגניזם האנושי מודחקים עקב "דעות" או "אמונות", כגון החלק המיני באדם שסבל דיכוי קשה וגינוי רב לאורך הדורות – דבר שהוביל לעיוותים רבים בממד החברתי והאישי, וכן בבנייה של מבנים דתיים כגון הכנסייה הנוצרית שראתה במיניות "חטא מולד" ודבר שיש להרחיק אותו לגנותו.

הכלל אצל האדם השלם– אין הדחקות ואין דיכוי, אין פיצול של רבדי נפש, ואין מתן ערכי של "טוב ורע" למצבי הנפש אותם הוא פוגש בתוכו ובסביבתו. וזאת למרות כי יש בו תפיסות מובנות ומוצקות של הגבול המאוזן ומודע של מותר ואסור – רצוי או דחוי, מקודם או מורחק במה שהוא מוכן שישכון בו ובסביבתו. תפיסת היסוד של האדם השלם הינה תפיסה אבולוציוניות, כל מה שמקדם את האבולוציה, שייך למגמתו וכל מה שמונע אותה – אינו שייך למרחב המחייה שלו. מושגי הטוב והרע שלו נקבעים על פי הכלל היסודי של "מה שתומך באבולוציה – הינו טוב. ואילו מה שמונע את האבולוציה – הינו רע".

באדם השלם יש סינרגיה של כלל חלקי נפשו – כלל החלקים שזורים זה בזה, כך שיש בו הרמוניה. להרמוניה זו יש איכות מיוחדת. היא אינה סטטית – ההרמוניה שלו אינה דורכת במקומה ואינה רואה את התכלית כמגמה של הגעה ליעד בו הוא סיים ולכן כעת הוא יכול "לנוח". ההרמוניה שלו הינה יצירתית, תנועתית, משתנה, לא מקובעת בדבר. ואותה ההרמוניה של השתרגות כלל החלקים להרמוניה אחידה, זו היא תכליתו, וכך הוא נהפך לכלי הראוי והרצוי אשר תכליתו ועינינו – הינו בלקדם את עצמו ואת עולמו ולהגשים את אוצרו היחידי ואת פוטנציאל הנפש הממתין להגשמתו המלאה. האדם השלם שם עצמו ככלי שרת לצרכיה ולרצונה של האבולוציה.
האדם השלם רואה בתהליך ההגשמה של חיי אדם את תכליתו הפרטית, ולכל אדם יש לו את הגשמתו ואת תכליתו הפרטית. ואילו ההרמוניה ההכרחית למהלך זה, הינה התשתית בה אין כלל ניגודיות או קונפליקט גם ימצאו שני אנשים אשר ההגשמה של נפשם והפוטנציאל שלהם יראה כמנוגד או בדיכוטומי בתנועה שלו ובמה שהוא זקוק להתפתחות שלו. האדם השלם בכלל חלקיו השזורים לא הדחקה, מייצר חברה פתוחה, עם לגיטימיות לשונות, ללא גינוי של מוזרות –אך אם גבולות ברורים של עיקר וטפל – מותר ואסור. כאשר העיקרון המרכזי, דרכה מתנהלת ההחברה בה הוא חי, הינו האיסור לפגוע בגופו ובכבודו של חברו. האדם השלם מייצר חברה של "איש הישר בעיניו יעשה" – אך בחברה זו אין ניצול או כאוס מוראלי – אלא להיפך – יש כבוד וראיית צורכי ההתפתחות של האחר – כבוד לזה, תמיכה בזה ומתן רשת המבינה את אופיו של המהלך ההכרחי לאדם קונקרטי ולצורכי ההתפתחות שלו. בחברה של האדם השלם אין כאוס – אין הרג או ניצול של בני אדם לצורכי הנאה או הגדלת משאבים כלכליים. בחברת האדם השלם נפש האדם – גדילה והתפתחותה, מוצאה ויעדה – מהלך הליכתה ומבוקשה הבסיסי. הינם ערכי יסוד ותפיסה עקרונית במארג החברתי אותה הוא בונה. (העיקרון המוסרי של האדם השלם, טמון בתוכו בנפשו, אין צורך לכפיית חוק חיצוני. החוק החיצוני הינו סמן לחברה שאיבדה את דרכה ולכן יש צורך בחוק, שוטרים, כלא, ומשפט. בחברה של האדם השלם, החוק הינו חלק אורגני מפעולת נפשו הטבעית, ההגיונית ותבונית)

בטור שישי – המתחיל בסולניים, ומסתיים במורכבים astareales – אנו נראה את שלבי ההתפתחות של אותם החלקים הזקוקים לביטוי להכללה, דרך דגש על היבטים נפשיים באדם אשר כל קבוצת צמחים מבטאת, וכן דרך אירועים היסטוריים אשר דרכם ניתן ללמוד את המהלך של כוח נפשי הזקוק לדגש במכלול כוחות הנפש. לעיתים יש אירוע היסטורי קונקרטי המשתקף דרך פרח או "רמדי" ולעיתים יש אדם קונקרטי מסוים אשר חייו מהווים ביטוי להתפתחות הרצויה – והוא תרם והקדיש את חייו למהלך האבולוציה ותרם לבסוף לכלל האנושות. גם לאדם זה יש צמח או רמדי שדרכו נראה את הקשר הישיר למהלך ההכללה בצעדיו המתפתחים. לעיתים אדם אחד גורר את האנושות כולה קדימה (תוך קורבן אישי גדול בדרך כלל) ולעיתים ההתקדמות מתרחשת דרך אירועים כלל אנושיים, דבר שאף הוא מתבטא דרך "רמדי" או צמח.
כך שכל אירוע או אדם אותם נציין במהלך הטור בשישי, יאפיינו צעד או שלב – אשר באמצעותם נראה את מהלך האבולוציה ואת מה מהלך זה מבקש ורוצה. תהליך האבולוציה מתרחש דרך בני אדם שביטאו את השלבים בשונים בתהליך זה בחייהם. דבר שמתבטא דרך הצמחים וקבוצות השונות במעלה הטור השישי, אותן נתאר במהלך המאמרים הקרובים.

נקודה נוספת – טור שישי מקביל ליום בריאה שישי בו נאמר על בריאת האדם "כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם". (בראשית א –כו,כז)
האדם – זכר ונקבה הינם נזר הבריאה. הבריאה כולה גנוזה בתוך האורגניזם האנושי, היקום כולו תרם מעצמו והשתתף בתהליך בריאת האדם, דבר הנלמד מן המילה "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" – לשון רבים ולשון השתתפות הרבים בבריאת האדם. כך שהאדם הינו סיכום מהלך הבריאה, ולכן כלל חלקי העולם נמצאים בו. כך שהאדם השלם הינו אותו אדם המודע וער להיותו "עולם קטן" ועל היותו מאוזן וכשיר להתמודד עם המתנה ועם תהליך ההגשמה שנקרא "החיים".