על האלכימיה של נפש האדם

רוב האנשים נוטים לחשוב כי חייהם ומה שקרה להם בחייהם, הינו תוצר של גורמים חיצוניים אשר הכתיבו להם את כל אשר קרה, ולאור זאת – כל אשר יקרה. "החוץ" – עבור רוב האנשים, חזק ובעל השפעה רבה יותר על חייהם ביחס לבחירה שלהם או ביחס למה שהיו רוצים למען עצמם. אדם אומר – תראה , הייתי רוצה שחיי יראו אחרת –אני כעת מחויב למשכנתא , לילדים, לאישה , ולכן עלי להיות בעבודה שהורסת לי את הנשמה. אני חש עצמי מתדרדר, והולך ושוקע לתוך דבר שלא אליו קיוויתי ולא אותו רציתי. העולם החיצוני נראה כהרבה יותר חזק מרצונו הפרטי – ומהכמיהה הפנימית של האדם – האדם תמיד ימצא את החוץ כחזק יותר -ויקרא לחוץ – "מציאות אובייקטיבית". אולם אותה מציאות אובייקטיבית אינה אלא שיקוף מדויק של מקומו הנפשי של האדם. אם האדם שם את משקל הכובד של חייו על הנסיבות החיצוניות – אכן הוא ימצא את כל סוגי ההצדקות וההיגיון של החוץ, שיחזק בוא את התחושה שהוא – האדם – קורבן הנסיבות. לאותה מציאות חיצונית – יש כוח עצום על האדם. סיבת הדבר טמונה בהיות האדם חי כלפי העולם ולא כלפי עצמו. תשומת ליבו של אדם נותנת את כובד המשקל של כולו למתרחש מחוצה לו, ונותנת חשיבות יתרה ל"סרט" של המתרחש בחוץ, בעוצמה רבה לאין שיעור ממה שקורה לו מבפנים. מציאות זו הופכת את חיי אדם ל"קורבן" של נסיבות ושל תשומת ליבו השגויה. אילו היה האדם הופך את תשומת ליבו לתוך עצמו אזי חייו היו עוברים שינוי עצום. זו משמעות ההבדל בין "צא ולמד" לבין "בוא וראה – תא חזי" במושגי היהדות. צא לעולם ולמד – מול בוא פנימה, כי שם טמון סוד.

מהו אופיו של סוד זה? שבתוך פנימיותו של אדם – בנפשו – טמונות האפשריות כולן. וכל מה שרוצה רצה וירצה – אפשרי לו. אך ברור כי יש תנאים להבטחה הזו. התנאי המרכזי הינו בהפיכת תשומת הלב – מן החוץ אל הפנים. נתינת משקל כובד נכון לפנים ולנפש האדם. וכן העדפה של תנודות הנפש ובקשת משמעותן על תנודות גלי העולם.

כאשר תשומת הלב של האדם – מתגבשת לאורך זמן מספיק בתוך עצמו –כלומר –בתוך מבנה האישיות שלו , אזי האדם לומד שפה חדשה. שפה של היהלום הפנימי שהיה מכוסה בחושך ובוץ – חושך ובוץ שבא ממקורות החוץ וממתן כוח לאותו החוץ.

עיקר העניין– כאשר האדם מבין כי הוא האחראי המלא למה שקרה לו בחייו – כאשר האדם יודע כי רק בידיו הכוח לשנות את מצבו באשר הוא – כאשר האדם מבין כי יש בו יכולת ואפשרות אחרת. וכן – כאשר האדם אכן – באופן מעשי, קונקרטי – מתבונן על עצמו ומחולל שינוי אותו שינוי שרק הוא יכול לבצע, אזי – אותה המציאות החיצונית, אשר הייתה לכאורה חזקה ממנו- נהפכת לפלסטיק וחימר, פלסטלינה. כלומר לחומר שניתן לעבוד איתו לשנותו ולקבוע את צורת ואת אופן התבטאותו בעולם.

באופן זה האדם נהפך למלך על חייו – והוא הקובע את חייו – ואת איכות האטמוספרה בא הוא חי. הוא זה שיכול לקבוע וליצור את חייו . באופן זה, גם העובדות החיצוניות של חייו- שקודם נראו כ"אוביקטיביות" – נהפכות לסובייקטיביות לחלוטין. העולם הינו עולם אמורפי וחסר גבול או צורה, והוא מבקש מן האדם כי ייצור לו צורה וייתן לו גבול, אך מתן הגבול הזה – תלוי באדם באופן בו פנימיותו נהפכת למרכז הכובד שלו.

כאשר נוצר שינוי אמתי באדם – נוצר שינוי ספונטני בעובדות החיצוניות של חייו . לנקודה זו יש חשיבות עצומה עבור חיי אדם. אם האדם יזם והיה עקבי בשינוי אותו יזם לעצמו – החוץ ישתנה אפילו אם נראה כי הוא "הר אוורסט" עצום ולא בר מעבר. המציאות החיצונית הינה אמורפית עוד יותר מן הפנימית, ושינוי אמתי בתוך נפשו של אדם יוכיח זאת. זה המהלך של האלכימיה של נפש האדם –וכל תורות האלכימיה באו על מנת לשרת נקודה בסיסית זו – כיצד לשנות את מציאות ושל האדם – ממצב נתון לא רצוי למצב רצוי יותר בו חלקיו העמוקים הבסיסיים יותר, נהפכים למציאות מגובשת ומודעת אשר יוצרים חיים חדשים.

תורות האלכימיה הקדומות, לשם הם כיוונו – ואת זה הם בקשו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s