השכל הפועל – טור רביעי – חמישי- שישי

1- השכל הפועל הינו מושג מטעה שכן בכל תקופה הייתה משמעות אחרת לתוכן אליו התכוון האדם המשתמש בו.
הראשונים היו היוונים, אפלטון – אריסטו ופלוטינוס. כוונתם הייתה בממד שיש בעולם – שם כל "האינטליגנציה" של העולם מרוכזת ומוכנסת, ומי שיכול לגעת בממד – דרך עבודה עצמית וזיכוך פנימי, יפעיל בתוכו את הממד שניקרא "שכל פועל" ואז ייווצר קשר בין האדם לממד האוניברסאלי של האינטליגנציה כולה. אז יחול אותו השפע על דעתו של האדם. לפי היוונים היה על האדם לפתח בתוכו תכונות הכרחיות למען ההגשמה של מהלך זה. "דרך האמצע" של אריסטו, הדרך לשיווין ולהשתוות, כרוכה בעבודה פנימית של איזון התכונה הקיצונית באדם – לכיוון הממוצע והמאוזן. אם אדם קמצן מדי – אזי יש להציע לו לתת, אם פזרן מדי – אזי יש להמליץ על חסכנות – וכך הלאה. מהלך זה הוביל בסיכומו של יום להתנסות של תבונה ולחכמה במובן של רגשות שאינם מודחקים, ומתן מקום למתרחש בחלל הנפש. דבר שהוביל להתפתחות של הגיון התנסותי. (מעניין להתבונן כי היהדות נלחמה קשות ביווניות על כל צדדיה, בזמן הופעתה (טור רביעי) אך בסוף האלף החמישי (טור חמישי) היהדות אימצה לתוכה לחלוטין את מושגי היסוד של הגישה היוונית).

באלף הרביעי עיקר האבולוציה של נפש האדם עמד על קוגניציה השזורה ברגש. דעת המתפתחת עקב תודעה מודעת – בוחנת – יודעת –מכירה עצמה – מתוך התנסות פעילה. דבר זה מסתכם באמירה "דע עצמך זה כל המדע" – מדע של האדם מתוך הידיעה והתנסות, שכן שמים וארץ חוברים ליצירת אדם, כך שהידיעה העצמית כרוכה בידיעת המרכיבים של שמיים וארץ. לכן הידיעה מכונה "מדע" . כמו כן, המושג "מדע" בימי היוונים – התכוון לידיעה מלאה הבאה מתוך תהליך חוויתי והתנסותי – ולא כמו ה"מדע" של היום – שהוא חקרני- מנותק- אנליטי – קר –רחוק מן האדם ומלבו.

2- כאשר העולם אימץ את המושגים הללו – דרך חכמי תור הזהב האסלמי- אבן רושד – אל פראבי – אבו סינה- אל גז'לי – איבן ערבה ועוד רבים טובים אחרים . בעשותם כך, וכן האימוץ המלא של התפיסות היווניות והקידום שלהם, הם נתנו לדבר (שכל פועל) טעם חדש. הם נעזרו בו כדי להסביר את אופן הדבקות האסלמית ואת עוצמתה. עוצמתה של הדבקות האסלמית (במובן הסופי של מושג זה) הינה אוניברסאלית – לא פוסלת מהומה, רואה את אלוהים בכול, מבקשת אחדות ושיבה לחיקו של האל, ודורשת בכלים התפתחותיים ל"כיצד עושים זאת". בתקופת תור הזהב האסלמי הכלי המרכזי היה השכל במובן של תהליכים אנליטיים ומחשבה בוחנת. האדם חויב לבנות בתוכו כלים מחשבתיים בעלי הנחות יסוד. על הנחות היסוד היו וויכוחים רבים שזיככו את הכוונה ואת התודעה. נוצר מהלך בונה שכל אנליטי – שכל פעיל במובן החושב והמובן המנתח. הידיעה בזמנם הייתה עם גוון מתמטי בולט. השכל של חכמי האסלם היה חריף חד ומסוגנן היטב, ומכאן השפע העצום שחל עליהם בתקופה זו. המהלך שהם בנו היה בסיכומו של יום – שכל אינטליגנטי שאינו מסוגל לכופף את הרבדים העמוקים של נפש האדם. השכל הינו כלי עזר לרבדים עמוקים יותר לקבל מלל וביטוי. כך שעיקר תכלית ה"שכל" שהתפתח בטור חמישי – האלף החמישי(240 – 1240 לספירה) היה על מנת לפתח באדם את הכלי שנקרא "שכל" . רק שבזמנם השכל הזה כבש את כל צדדי המערכת וכך חטא למטרתו. במקום שהוא יהווה כלי משוכלל למקום האוטנטי באדם – ולשירותו, הוא נהפך ל"מיטת סדום" חונקת – הורגת – ומבטלת נימי נפש חשובים יותר. השכל הפועל של טור חמש – או תור הזהב האסלמי, הוביל ל"רצח" של רבדי נפש קיומיים יותר, עקב תהליכים מחשבתיים שלא אפשרו את החופש ואת האוטנטיות למקומות יותר עמוקים באדם מן השכל עצמו. כך שהשכל נהפך לכלי שולט ומדכא קשות ונחרצות את נימי האדם בעומקו. מעניינת העובדה שחכמי האסלם השפיעו רבות על חכמי היהדות של תקופתם, מסעדיה גאון – ועד לרמב"ם, כולם נעזרו וחשבו דרך מושגי יסוד של המחשבה ה"שכלית" – רמב"ם במורה נבוכים – משקיע מאמץ רב להסביר את הנחות היסוד של דרכים שונות, ואת מאבקו בהם, מתוך הנחות יסוד אותם הוא עצמו שם כתשתית להבנה וליצירת מבנה תפיסתי או דתי. מבנה שכלל במושג "שכל פועל" – גם ממדים קוסמיים, אסטרולוגיה, וכן עולם המלאכים, אף הם כונו בשם – שכל פועל.

כלי ה"שכל הפועל" של האסלם – גרם בסיכומו של יום למחנק אדיר בנפש האדם, דבר שהמשיך הלאה לנצרות. החשיבות של תהליך זה במהלך הכולל של התפתחות האדם, הינה בצורך של האדם לבנות לעצמו כלי פנימי שיהווה – כלי המתרגם את נשמת האדם לתוכן ול"צורה" – כלומר, השכל והתפתחותו ככלי לאדם, מאפשרים לאדם לבטא מקומות פוטנטיים וגולמיים עמוקים ביותר, שרק הכלי המכונה "שכל " יודע כיצד לתת מילים נכונות לשירת הנפש ולצרכי הביטוי שלה. כך ששכל שעובד נכון – הינו רק כלי שרות לנשמת האדם. שכל שלא עובד נכון, שולט ומשליט טרור על רבדי העומק באדם, וגורם לחלוקה דיכוטומית . בעקבותיה נוצרת באדם חלוקה המובילה למה שאנו קוראים היום- מודע -חצי מודע – תת מודע. לשכל שאינו עובד נכון, יש מקום רב להתפתחות השגויה הזאת, שהובילה ל"פסיכולוגיה" של ימינו.

כאשר השכל – כלומר החלק האנליטי – הבוחן – היודע מתוך היקש, הוא העיקר באדם, אזי יש אפשרות לדיכוי של חלקים רגשיים שלא יקבלו את תשומת הלב ההכרחית להתפתחות. בטור החמישי השכל ככלי הינו הרובד המתפתח- כאשר הוא רק כלי – הוא מכשיר נפלא – כאשר הוא לבדו באדם –הוא חונק ומדחיק.

3- ה"שכל הפועל" היום – היום אין הכרח יותר לשכל חונק ולמיטת סדום מחשבתית, ולהנחות יסוד שמנחות את האדם ואת מחשבתו. היום השכל הפועל טמון בהצטרפות של מודעות פעילה עם הדבר בו עוסק האדם. (במזרח עניין זה מכונה mindfulness) אם כי המזרח מודע פסיבי, וכעת יש מקום ומודעות אקטיבית. כאשר האדם מצרף את סך חלקיו וחווה את הדבר בו הוא עוסק, אך באופן פעיל ומצרף – תהליך ההצטרפות – הרי נוצר תהליך בו כל החלקים לוקחים חלק שווה בתהליך של הלמידה או העיון או כל נושא אחר בו עוסק האדם. כאשר סך החלקים פועלים ביחד, ואין רובד אחד מנצח את השני, וכולם בעלי חשיבות זהה (תפקוד אחר – אך חשיבות זהה) אזי האדם מוליד בתוכו דבר חדש, אוטנטי, המייחד אותו ואת יצירתו. (ראה מאמר – "והינה קול דממה דקה – השקט המוליד") הדרך של השכל הפועל של זמננו קשור להצטרפות סך החלקים ומתן לגיטימציה פנימית למה שהודחק עד היום כטאבו חברתי והביא להדחקות ולמצוקות רבות, כגון דינמיקה מינית או רגשית או פיזיולוגית. להתפתחות השכל הפועל של ימינו אין אפשרות או לגיטימציה להדחקות יותר שכן נפש האדם השלמה – שלמה היא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s