אדי שנקרה צ'ייטניה – (788 – 820) אדי – הראשון. שנקרה – שמו שפרטי. צ'ייטניה – הפרוש .
נזיר מגיל ילדות בבחירה וברצון, אגדות רבות שזורות על אדם זה, והוא נחשב לאווטרה (גלגול של האל בגוף אדם) נפטר בגיל 32 אך הספיק בחייו לחולל שינוי עצום בכל רחבי הודו – עד היום יש מנזרים ושיטות דתיות שמקיימות את הוראותיו. יוגים ובתי ספר רבים בהודו ומחוצה לה רואים בו את המורה הראשי והמרכזי שלהם. בתקופתו היה "אינפלציה" של כתובים וגישות יוגיות או וודיות – עם גישות בודהיסטיות, דבר שהוביל למבוכה ולבלבול. היו בתקופתו גישות דתיות רבות שהעידו על הפלורליזם המזרחי, שהיה רב גוני וסובלני יחסית למערב (במערב הרגו לא הרף כפרים ולאומים – עקב תפיסות דת שונות) היה נהוג בתקופתו – לערוך אחת לשנה וויכוחים פומביים בין בתי ספר ושיטות, אשר הציגו את הזווית שלהן – ונאבקו בדרכים של מימרות לוגיות – זה כנגד זה. שנקרה היה כבן 12 שנים כשניצח בוויכוחים פומביים אלו את מיטב המורים ובתי הספר. הוא נהפך במהרה למנהיג צעיר וכובש ששינה את פניה של הודו בתקופתו. הוא בנה בכול פינה בהודו מרכזי לימוד ומדיטציה שעקבו נאמנה אחר הוראותיו, והשיבו בפשטות ובבהירות חדה וקלה להבנה, את היכולת לעסוק בתוכן הדתי הקדום והעתיק מתוך חידוש ויושרה ודיוק בתרגול שהוא נתן והדריך.
ייחודו של אדי שנקרה הייתה בהחזרת תפיסת האחדות למקומה הנכון בהודו, עד עליו נקודת אחדות הבריאה התפצלה לאין סוף גישות לוחמניות – ואילו אדי שנקרה אשיב את העטרה ליושנה בכך שהאחדות של כלל העולמות וכן הדרך לחזור לחיקה של האחדות – אף היא חזרה בפשטותה ובבהירותה.
אדי שנקרה הינו "נביא" הוודנטה – פילוסופיית האחדות – כמו שהיא נלמדת מן הוודות ומן האופנישדות – כתובים עתיקים שהם הבסיס לתרבות ההודית (התרבות ההודית נובעת מן האחדות – אך עשירה מאוד בפיצול של אותה האחדות לכל כך הרבה עד כי אין ספור – התרבות ההודית נובעת מן הטור השני – שם התחיל הפיצול הראשוני – ואילו בטור חמישי באה הדרך לשיבה לחיקה של האחדות באמצעים שונים ורב גוניים אשר תלויים במקום, שפה, וזמן על פני כדור הארץ- השיבה על האחדות קשורה לפיתוח של כלים נפשיים אותם מאפשר הטור החמישי לפתח בנפש האדם כמרכיב הכרחי לשיבה על האחדות – אך אופיו של תהליך השיבה הינו תלוי תרבות, ובכל מקום יש דרך אחרת ופתרון אחר לשאלה – כיצד עושים את זה)
אדי שנקרה הינו ביטוי ל"גשר" בין טור שני לטור חמישי – הוודות והאופנישדות באו לעולם הטור השני, כאשר מגמתן להראות את הדרך לאחדות. אך לאורך הדורות – חל בלבול רב – בלבול הנובע מן הריחוק ומן הבדלי התרגול המעשי בצורתו החיצונית, וכמו תמיד המאבק בין שיטות חל על החיצוניות של ההופעה ולא על המהות הפנימית של השיטה.
אדי שנקרה החזיר אף את דרך הנזירות למוטיב תרבותי מרכזי בתרבות ההודית, בזמנו הועלתה השאלה לגבי הנחיצות של דרך הנזירות, והיה ספק רב לגבי עצם הרלוונטיות של דרך הנזיר. אדי שנקרה היה לנזיר "טבעי" וכך הדריך את כל עקביו. (ראה מאמר – "נזירות – משמעותה ותכליתה ע"פ הטורים – חלק ג' )
עיקר ה"עבודה" שאדי שנקרה מציע – קשור לתהליך ההבחנה דרך העבודה של פעולת ההכרה – על מי הוא האדם בטבעו האמתי. העבודה עם ההכרה ככלי מרכזי לפיענוח שאלה זו קשורה לטור חמש, ולהתפתחותו של השכל כמוטיב מרכזי בהוויה האנושית בתקופה זו. מרכז תשומת ליבו של אדי שנקרה סובבת סביב הדינמיקה של ההכרה וכיצד לעבוד איתה. כמובן שכול עבודתו שואבת את כוחה מן הכתובים העתיקים והוא אינו ממציא דבר- אך החידוש שלו טמון בפשטות ובמידיות של ההנחיות שלו, וכן עצם העובדה שהוא עצמו הגשים בחייו באופן טהור ונקי את החזון של כתבי הוודות ואופנישדות.
התפתחות נכונה של ”שכל" מביאה עמה יכולת הבחנה חדה ובהירה, וליכולת ההבחנה הזו – כיוון אדי שנקרה. כשיכולת ההבחנה נהפכת לגורם פעיל בנפש האדם, אזי הדרך סלולה עבורו לחשיפה של טבעו או זהותו האמתית (זה מה שכונה בצד השני של העולם – המערב – "שכל פעיל" מושג שנתבע על ידי אריסטו, ושנטה שורש עמוק במחשבה של ימי הביניים בקרב הנצרות האיסלם והיהדות)
חייו של אדי שנקרה הינם ביטוי לרמדי ההומאופתי olibanum – לבונה. רמדי ששואף לקדושה נזירית המתנתקת מן החיים – ושואף לעצמו בידוד מזהיר של קדושה ורצון אקטיבי לתהליך של טהרה והתקדשות. יש לרמדי נטיות משיחיות, ותפיסה של היררכיה לגבי מקומו ולגבי החברה בכלל.
הינה כמה ציטטות מספרו של אדי שנקרה – ויווקאה כודאמאני – גולת הכותרת של ההבחנה.
"סילוק ההכרה מכול העצמים החיצוניים תוך כדי ראייה מתמדת של אי שלמותם והתכוונות איתנה לקראת ברהמן, תכליתה – קרויה שלוות דעת"
"איזון נשפי אמתי משמעו- מניעת תגובה מידי של ההכרה לגירויים החיצוניים"
"כיסופים לחירות הינו הרצון לשחרור מכבלי הבערות, החל בתחושת ה"אני" וכלה בתחושת הגוף הפיזי, בדרך להגשמת טבענו האמתי"
"סיבות רבות יש לשעבוד של חיי אדם – שורש כולן, תחושת ה"אני". את האני הזה יש לעקור משורשיו, ואל להכרה לפרנס את תחושת האני- אל תזדהה עם גופך, ואל תזדהה עם הכרתך"
"המודע לממשותו של ברהמן, שוב לא יוכל לחוש הצמדות לעולם זה. החש הצמדות, אינו מודע לברהמן. שרוי הוא באשליה וכבול לחושים"
קובי נחושתן - דרכי הבראה אלטרנטיביות 