והנה קול דממה דקה – השקט המוליד

כל דבר טוב הבא אל האדם, בא מתוך השקט. כל יצירה או הבנה או דבר המחדש על האדם – נולד מן השקט. השקט הוא כחלל או רחם שבו נולדים הדברים. יש שהנולד בא מצורכי החיים, ועקב קשיי יום יום, קונפליקטים עם אנשים או בעיות בכלל, מופיע הצורך לפתרון מזווית אחרת, משהו יצירתי יותר או ממקום אחר, שמאפשר תנועה למה שנראה תקוע. הפתרון בא בדרך כלל מחלל השקט המוליד. בתוך חלל השקט יש רק שקט, אך שקט נוכח, דרוך ומוכן. השקט המוליד הוא שקט חי ונושם ואנרגטי מאוד, ודאי לא שקט ישנוני ורדום. איכותו של השקט המוליד היא במוכנות ובהמתנה. שילוב זה של מוכנות המחייבת דריכות עם המתנה המחייבת סבלנות הן האיכויות של השקט המוליד.
יש אשר השקט מוליד באדם דבר שהאדם לא ביקש לו. לפתע הוא מגלה בתוכו הבנה או תוכן או רעיון לגבי נושאים שכלל לא דרש בהם. יש אשר השקט המוליד מפתיע את האדם בזמנים אשר אינם קשורים כלל להכנה על הדבר, וכך לפתע בעת שהאדם עסוק בדבר מה, הולך בדרך או עסוק בעבודתו, ופתע מבקיעה את תודעתו הבנה ואינטליגנציה אחרת ורבת משקל, דבר המפעם את נפשו עמוקות ומוביל למה שמכונה "השראה". יש שהשראה זו מובילה למעשים קונקרטיים או לפתרון שכרוך בעשייה כלשהי, ויש שהשראה זו הינה רק להזנת נפשו, כדי להביא אותו למקום אחר או להראות לו תמונת מציאות הקשורה לתהליכי ההתפתחות שלו.
השקט המוליד קיים בנפשו של כל אדם, אך לא כל אדם מכיר את החלק הזה. אי אפשר להירדם בלילה ברעש סואן. אלה אשר יכולים להירדם בתוך סביבה רועשת צריכים להרפות ולהגיע מבחינה נפשית וגופנית לדרגה סבירה של שקט, כדי שהמערכת שלהם תוכל להירדם. שינה באה מתוך השקט, אך השקט של שינה מוביל את התודעה לישנוניות ואז נעדרת איכות השקט המוליד, אך העדין – זה שאדם יכול להירדם בו. זה לבדו משקף את נקודת האפשרות להתפתחות נוספת של השקט המוליד.
השקט המוליד מצריך התפתחות מודעת כיוון שהמהלך של התפתחותו נוגדת את טבעה של המערכת האנושית. למשל, כאשר האדם מרפה ונינוח, ככל שהוא נינוח יותר, הוא יישן ויירדם בקלות, תודעתו תימשך אחר מצבו הכללי, והוא יירדם ללא יכולת לדבר אחר. עוד דוגמה: כשאדם חש מתח גדול לפני אירוע מאתגר, והוא חושב על כך, ומעצם מחשבותיו הוא נכנס לדריכות, הזעות, פרפורי לב וכו', תגובות ידועות של מצבי לחץ. תהליך זה נקרא "הקשר הפסיכו-סומטי" – קשרי גוף ונפש. בהתפתחות השקט המוליד – כאיכות מודעת באדם – יש מהלך שבא בניגוד גמור לאופיו של הקשר הפסיכו-סומטי. על האדם לפתח נינוחות דרוכה, קשב רדום, תשומת לב רכה ללא מאמץ המושקע בתשומת הלב. לכן המהלך של שקט מוליד בנפש האדם הוא מהלך שונה בתכלית מכל מהלכי הנפש המוכרים. בשעה שכל מצבי הנפש המוכרים יוצרים היקש וזהות בין מצב גופני לנפשי ולהיפך, המצב של השקט שמוליד מורכב מהפכים נפשיים, דריכות ורוגע, חוויה והתבוננות, אקטיביות ופסיביות.
עדיין, לכל אדם יש אפשרות ויכולת לפתח את השקט המוליד בתוכו כאיכות מודעת.
יש אנשים שחווים זאת בבת אחת, בפתאומיות, כך שנגיעה במקום זה מוכרת להם ויש להם יכולת אינטואיטיבית לחוש את החשיבות של העבודה על התפתחותו של מקום פנימי כזה. לרוב, לנשים הרבה יותר קל לגעת במקום המקודש הזה, כיוון שנשים נוטות לרגש ולאינטואיטיביות פתוחה יחסית לגברים. הגברים שהמקום הזה נפתח אצלם הם האנשים היוצרים של האנושות – מוצרט, בטהובן, דה וינצ'י, איינשטיין, ועוד רבים. לא שאין חלילה נשים יוצרות, יש גם יש, אך ההיסטוריה מראה כי לרוב הגברים הם אלו שהביאו דבר חדש לעולם. אחת מן הסיבות לאי שיווין זה נובע מהבדלי האיכויות של זכר ונקבה, ולא מסיבות חברתיות, סוציאליות או דתיות מפלה. אצל הנקבה יש פתיחות רגשית ויכולת אינטואיטיבית הנולדת מרגש פעיל בצורה מאוזנת (רגש מאוזן ולא מגיב אצל נשים הופך לאינטואיציה), ואצל זכרים יש באופן פוטנציאלי עיקרון של תודעה ומחשבה, איכות של היגיון והיקש ומחשבה ליניארית שהיא לא נבונה יותר מהאינטואיציה הנשית. השקט המוליד מצריך מן האישה לפתח רגש שאינו מושפע מגורמים חיצוניים, וכן את עיקרון התודעה והמחשבה. הזכר צריך לפתח יכולת רגשית וביטויים רגשיים רב גוניים יותר כדי להחריב את מערכת ההתנסות שלו וליצור כר רחב להתנסות של רעיון או מחשבה. וכך, המחשבה אינה נותרת קרה ומרוחקת, אלא מביא איתה את ההתנסות של הדבר החי. באופן כללי אפשר לומר כי יחסית לגברים, נשים נוטות יותר להבין מיד מצבים אנושיים. גברים יותר "טמבלים רגשית" מנשים, אך אם נמצא זכר שאיכויות הנקבה שבו הבשילו, אדם כזה יגיע רחוק. במקביל, אם נראה אישה שהנביטה בה את "זרע התודעה" באופן שאינו מדכא רבדים רגשיים, אזי נראה אישה יוצאת דופן ביכולותיה היצירתיות. רגש הינו תשתית לחוויה ותודעה או מחשבה הינה "זרע ".
השקט המוליד אינו מקום של זכר או נקבה, ואין הוא קשור כלל לעניין הבדלי המינים. מקום זה מאוזן ומורכב משלמות הניגודים. בתוך שלמות הניגודים, הכול שייך ודבר אינו חסר, כלל החלקים של נפש האדם משתתפים בכך. אצל כל אדם יש איזה חוסר איזון של היחס בין זכרי לנקבי שבו: תודעה ומחשבה (זכרי) רגשות ואינטואיציה (נקבי), ויש אפשרות של צורך של אדם מסוים להתבונן ביחס לאזן את הכוחות הפועלים בו, כאשר אין שום קשר לנושא המגדרי, בכל הקשור להתפתחותו של השקט המוליד.

יש אנשים שעקב העבודה המתבקשת שהם עשו עם עצמם, הם זוכים לחלק זה כחלק אינטגרלי בתוך סך החלקים של נפשם, ואז הם יכולים להביא עצמם למקום זה ולזמן את מהלך ה"לידה" הנפשי שיבוא ויפרה את המארג הנפשי המוכן לכך. אך גם אם אדם מוכן ועשה עבודה רבה וכבר רכש ניסיון בתהליכים אילו, עדיין יש סיכוי שלא יקרה מאום ומה שהוא מבקש ישוב ריקם ללא מענה או תוצאה נפשית או יצירתית כלשהי. זה משום שיש חלק בתהליך שהוא של האדם ויש חלק אחר שאינו תלוי בו, ובא מחסדי שמים לבד. האדם יכול להכין וצריך להתכונן, אך לבסוף אותה הרוח הבאה ונושבת דרכו, אינה שלו וקשורה לחסד ממעל הבא עליו.
מהי העבודה שעל האדם לעשות כדי לפתח מקום נפשי פנימי זה?
לשאלה זו אין כללים מוגדרים, אך ברור שיש צורך במהלך התפתחותי שבו האדם בוחן עצמו והוא עצמו משתקף לעצמו כך. תהליך זה מאזן, מרפא ומחזק או מעצים את אשר יש לאזן במערך הנפשי. זה האספקט של העבודה הנפשית האקטיבית.
חלק נוסף, שבכל דת או דרך מכנים אותו בשם שונה במקצת, ולבסוף התוצאה תוביל למקום זהה. יש הקוראים לזה "מדיטציה" ויש הקוראים לכך "התבודדות" או "לשבת במבדד". חלק משמעותי בתהליך הוא תרגול יומי של תהליך "המדבר", שבו האדם מתנתק לחלוטין מן התדר של היום יום, ונכנס לתוך השקט הפנימי שקיים אצלו, שקט המחכה לאדם שיבוא. תרגול זה חייב להיות לאורך זמן. כשם שיש לאדם יחסים עם חבריו או עם אשתו וכו', יש לו יחסים וקשר עם התרגול ותוצאותיו ומה שהם בונים בו. ודו שיח כזה, עם תהליך התרגול מצריך זמן רב (אם כי מדובר על החיים הנוכחיים)

מהלך של התרגול המיועד לבניית השקט המוליד אינו יכול להיות עצוב או משעמם או דל ועייף. יכול להיות שאדם יחווה את המצבים הללו, זה סביר ואנושי לחלוטין, אך האנרגיה של כלל התרגול הזה צריכה להיות חיה, נושמת, ערנית, מעניינת, דרוכה, מודעת וקשובה, ובה בעת רפויה ושקטה ונהנית מן השלווה ומן ההרמוניה. במצב זה ולאורך זמן האדם עשוי לחוות את החלק הפנימי שנקרא "השקט המוליד", ואת מה שנולד בתוכו.