בחר לך חזון

לאורך כל שנותיה של האנושות, לעיתים – קם אדם וחולל שינוי באזור בו גדל והתפתח, שינוי שחברה או לאום הושפעו ממנו ברמה הישירה, וכן דורות רבים לאחר מכן. אדם כזה קם והביא משהו לאנושות, לא מתוך תפיסות סקטוריאליות מקומיות, אלא מתוך תפיסה עמוקה ורחבה על מצבה של האנושות כולה.

למשל – כשלאו טצה הסיני כתב וניסח את סיפרו "ספר הדרך והסגולה – טאו טה צ'ינג", ספר קטן המכיל בסך הכול 81 שירים. בשירים אלו מסתכמת התמציתיות ודרכו של הטאו הסיני. דרך שלאו טצה לא לוקח בלעדיות עליה. הוא אומר שטאו היה לפניו וכן היו מורי טאו לפניו ויהיו לאחר מותו. אך ספרו זה ביסס את האפשרות לגעת באופן אותנטי בדרכו של הטאו כמו שהוא מובן על ידי התרבות הסינית. הדוגמא לכך היא שלאו טצה לא כיוון בספר זה רק לסינים או לאומות המזרחיות. החזון שלו וכן הבנת יסוד של המציאות הינם אוניברסליים חוצה גבולות. הוא ראה את האדם ואת מורכבות מצבו הקיומי, וכיוון בספרו לעולם כולו, על אף היותו בתוך קונטקסט תרבותי מסוים שגרם לו להתנסח על פי מקומו התרבותי.

דוגמא נוספת – סידהרטה גוטמה, בודהה. כשהביא את מה שאנו מכירים היום כדרך הבודהיסטית. הוא עשה זאת מתוך התבוננות נוקבת על העולם שסביבו, וראה את כל העולם על כל יושביו חיים בסבל. יש הסובלים מתוך ידיעת הכאב ויש הסובלים ואינם יודעים זאת. הוא ראה סביבו עולם טועה וסובל, וניסח את סיבת הסבל כ- בורות. הבורות היא התפיסה השגויה של האדם את עצמו ואת מי שהוא באמת. כאשר ניסח את גישתו החדשה על ידי בן דודו – סרי פוטרה, שכתב את כל הסוטרות הבודהיסטיות, הוא עשה זאת מתוך חזון ורצון לעזור לאנושות על כל יושביה. החזון הבודהיסטי הוא לא מקומי הודי או סקטוריאלי, הוא כלל עולמי וחובק עולם.

כל מביא דת, נביא או בעל חזון, ראה וזיהה משהו בעולם כולו שיש לשנותו. הוא זיהה מחלה, משהו שלא במקומו, משהו באדם שכמו שהוא כרגע הוא מצריך תיקון, לכל אחד מהם היה תפיסה עולמית ולא מקומית.

משה רבנו- על אף שהוא מיוחס ליהדות, כשהביא את התורה הוא ראה לנגד עיניו את הצורך להשיב את העולם לתיקונו ולמקומו. מהו המקום הזה? זהו המקום שלפני חטא האדם הראשון כפי שמובא בספר בראשית. החטא גרם לאנושות כולה לגלות ממקומה הטבעי. תורתו של משה באה על מנת להחזיר את מקומו האבוד של האדם למקורותיו. בתוך התורה שמשה הביא הוא מנסח את החטא כסיבת הגלות של האדם וכן הוא מביא את התורה כתרופה למחלה הזאת שנקראת "גלות" (דויד אומר בתהילים קי"ט – י"ט, גר אנוכי בארץ) כאשר התורה מביאה איתה דרכי שיבה חזרה הביתה.

כל מביא דת או גישה משפיעה ראה את מה שיש לתקן לא רק בסביבה שלו הפרטית, אלא בכל העולם, וזאת למרות שפעל בתוך מקום שפה וכללים תרבותיים שדרכם הוא מביא את מה שיש לו תקן. אולם לאחר זמן קצר ביותר התורות שאנשים גדולים הביאו, נהפכו (לא כפי דעתם של אותם היוצרים) לסקטוריאליים, מקומיים, מפלגים ומלחמתיים, דבר שהינו אבסורדי לחלוטין, לאור הכוונת יסוד של מטרתו של הנביא או החוזה.

ולמרות זאת – כאשר אדם נכנס לדרך כל שהיא, גם היום, הוא למעשה נכנס למטריית החזון של אותו אדם שהביא את הדרך אליה הוא נכנס. כך שהוא חי ומבטא את דרך חייו את כוונת היסוד של מביא דת כל שהיא, בין אם הוא מודע לזה ובין אם לא. כאשר אדם בזמנינו חוזר בתשובה (דבר שיש בו אף אלמנט חברתי) הוא מצטרף לחזונו המקורי של משה רבנו. האם הוא מודע לנקודה זו? בספק רב. רוב האנשים המצטרפים לדרכים בעולם כיום, אינם מודעים לכוונת היסוד של התיקון אותו ראה האדם שהביא את הדרך. הם נכנסים מתוך סיבות רבות כגון מצוקות נפשיות או מהלך חיים שהביא אותם לשם ויש להם מכניסה זו לדרך לרווח או נגיעה אישית שהם רוצים משהו לעצמם. באמת כל הסיבות טובות ואין סיבה שהיא "לא טובה" בכניסה לדרך כל שהיא. הנקודה היא שהאדם החי כיהודי מקיים מצוות אך אינו חי לפי כוונתו של משה (ולא די בלקיים מצוות על מנת שלכוון למה שמשה כיוון) לא מקיים את כוונתו של משה ואינו הולך בדרכו. וכן הבודהיסט, החי לפי כללי הבודהיזם אך לא חי בהתאם לחזונו של בודהה, לא חי את צוואתו של בודהה.
על מנת שהאדם יגשים את הדרך אליה הוא נכנס, עליו לדעת את כוונת היסוד של מביא הדרך. מה הוא ראה? מה הוא הבין שלא בסדר ושצריך תיקון? מה היא הדרך שהוא מציע על מנת לתקן? מה הוא הקשר באופן הדרך המוצעת לתיקון בדבר שאותו רוצים לשנות?

אם האדם ההולך בדרך לא ענה לעצמו על שאלות אלו, אז הוא הולך כעיוור או שהוא הולך ממניעים שאינם הולמים את מטרתו של החוזה או הנביא. ואז מבחוץ יראה שהוא חי אורח חיים כלשהו, בשעה שהוא לא.

על האדם קודם כל לוודא שהוא יודע ומבין ורואה לעצמו, מהו החזון שלו הפרטי? מה היא הדרך שבה הוא רואה את החיים שלו ואת העולם שסביבו ואת הדבר שהוא עצמו רואה כמטרה. ואם מטרותיו זהות למטרותיו של לאו טצה למשל, אז חייו ינביטו פרי טוב. אולם אם הוא חי בתחפושת של מקיים איזה דרך, אז יש סיכוי להרבה קונפליקטים פנימיים והרבה צרות מבחינה נפשית, דבר שעשוי להכתיב את אופיים של חייו, מכל צדדיהם, לוו דווקא במובן החיובי של דבר הנושא פרי.

יש שאדם יכול לבנות לו דרך על פי הבנתו ועל חזונו הפרטי, דבר זה משובח מאוד. אדם שחושב ומבין לעצמו את בעיית הקיום, וכפי דעתו מוצא לה פתרון ומגשים זאת בחייו, זה אדם מקורי ואותנטי. ומכל מקום יש לאדם כזה לבדוק בכל שעה את הליכותיו ואת אמונתו למה שהוא זיהה כמחייב שינוי או נגיעה.