מערכת השריר – סימבוליקה גופנית נפשית חלק ג'

מערכת השרירים היא זו אשר בפועל מאפשרת תנועה. יש לה קשר לשלד שמחוברים אליו גידים ורצועות, אשר הופכים את התנועה הכללית לאפשרית. כך שיש קשר נפשי רוחני בין משמעות השלד כנותן את מסגרת הגוף לבין השרירים, הגידים והרצועות שהופכים את התנועה לרלוונטית. למעשה, יש קשרים עמוקים יותר עקב העובדה שהתנועה אפשרית מתוך עצבוב תמידי, וללא מערכת העצבוב (מח ועצבים) אין אפשרות תנועתית כלל. כך שבאמת הכול קשור בכול, ויש קושי לפרק את המערכות זו מזו, בעיקר במערכות שמאפשרות תנועה. נקודה זו משקפת את התלות ההדדית ואת החשיבות של כל פרט בתוך המכלול, וזאת מכיוון ש"אדם קטן" מול "אדם גדול" מראה ומשקף את הקשר והיחס בין הפרט והיקום.
השרירים משקפים כוח ואנרגיה. לא בכדי אימון ספורטיבי קשור לעלייה ברמת האנרגיה של האדם, עקב עבודת שרירים מאומצת ומאומנת. יש מחקרים שמראים שאדם העוסק בספורט קבוע, משפר את יכולת הזיכרון והריכוז שלו ב- 30 אחוז, דבר המעיד על הקשר בין האנרגיה השרירית לבין מערכות קוגניטיביות.
השרירים משקפים אף את ההופעה החיצונית של המבנה הבסיסי – הוא השלד, כך שהשרירים הם מעין "לבוש" על השלד, דבר שהופך את השלד לחי ולנוכח המראה את אופיו ואופן הליכתו בעולם. מערכת השריר היא ההמשכיות של השלד – extension . יש לראות את הקשר בין הפרקים והעצמות לשרירים שמופיעים על פניהם. לרוב, קודם שבעיה חודרת למערכת השלד והפרקים היא תבוא לידי ביטוי ברובד חיצוני יותר, שהוא בשריר המקביל לפרק מסוים. למשל, אדם שלוקח על עצמו יותר מכוחותיו עלול לסבול מצוואר וכתפיים תפוסות, אך לפני שהוא יפתח פריצת דיסק צווארי הוא יחוש כאבי שרירים מקומיים תפוסים ונוקשים.

רוב הבעיות של שרירים קשורות למחלות כרוניות קשות ,כגון מחלות ניווניות עצביות (טרשת נפוצה) שעקב בעיה עצבית, השריר עצמו מתנוון: חוסר התפקוד העצבי מוביל לניוון שרירי, כלומר השריר מהווה רק ביטוי להפרעה עמוקה יותר. גם תופעה של "טיקים" או קפיצות שרירים באופן לא רצוני משקפים עניין עמוק יותר ממשמעות השריר עצמו.
ככלל, השריר מבטא את יכולת הביטוי והתנועה של האדם העולם, את חוויית החופש התנועתי: לזוז, לבחור, לעשות, לשנות ולהשתנות. כך שמצב של שרירים תפוסים לעתים קרובות או שרירים כואבים לאורך זמן ללא סיבה הנראית לעין משקפים מצב שבו האדם חש כלוא, תפוס או אחוז בלא יכולת תנועה, וכן צורך להילחם בכך, ולכן מופיעים כאבים מסוג זה.
סיאטיקה
על אף שבעיה זו קשורה לדלקת בעצב, הכאב וההגבלה בתנועה מורגשים בשרירי הירך והרגל. דבר זה משקף מצב שבו האדם חש כי הוא אינו יודע כיצד להמשיך בדרך שבחר, אך הוא מחויב להמשיך ולכן מופיעים סימפטומים כאלה.
חולשת שרירים היא תסמין המופיע אצל אנשים רבים. יש לו סיבות רבות, כגון שינויים בתזונה; מחלות כרוניות אשר מתישות את האנרגיה הבסיסית של המערכת; מצבים נפשיים לא פתורים כמו קונפליקט מתמשך הם המצב הנפוץ ביותר; או "מחלת היאפים", שאחד הסימפטוים המרכזיים שלה הוא חולשת שרירים.
חולשה זו משקפת שהאדם חש שהוא מתחיל להגיע לקצה גבול יכולתו. יש חוסר אונים לא מבוטא מאחורי חולשה כזאת, תחושה עמוקה של יאוש שאיננו דיכאוני, אך הוא עמוק מספיק כדי להחליש מאוד את המערכת, ולגרום לחוויית סחיטה עמוקה בכוח הרצון. אנשים רבים מודים כי אין להם יותר כוח, אך הם דוחפים את עצמם באמצעות כוח הרצון. אנשים כאלה, אם ימשיכו כך לאורך זמן, עשויים לחלות במשהו שאופיו חולשה שאיננה בת שיקום יותר (זו היא תחושתם אם הגיעו למקום כזה).
חוסר איזון בין צדי הגוף
זוהי תופעה נפוצה נוספת. למשל, הצד הימני יהיה חזק יותר באופן משמעותי ויראה באופן שונה פיזית מהצד השמאלי, או להפך. חוסר איזון זה קשור באופן ישיר למבנה השלד, אך הוא בא לידי ביטוי כמצוקה ראשונית דרך חוויית השריר – חולשה או חוסר גמישות בין הצדדים. שמאל וימין שאינם מאוזנים יש לכל אחד כמעט – תלוי בדרגת האי איזון. אם האיזון הופר יתר על המידה, אצל אותו מתקיים אדם דיכוי של רבדים בסיסים על חשבון חלקים דומיננטיים מדי. למשל, אצל אישה שעליה להפוך ל"זכרית" מדי עקב סוג עבודתה, אך בטבעה הבסיסי היא יותר רכה או רגישה יש סיכוי לראות חוסר איזון, והוא מפריע לאורך החיים ויוצר כאבים, נוקשות או חולשה לא טבעית.

שרירים קשיחים, מכווצים או לא גמישים משקפים אדם עם גישות מעשיות מאוד, אדם ארצי, מעשי ותכליתי אשר עשוי ,עקב הרגל לעשייה, "לשכוח" צדדים נוספים שקיימים בו, ולכן הוא יפתח נוקשות יתר. אדם שהוא מאוד מעשי ותכליתי ואין אצלו פוטנציאל לרובדי נפש נוספים לא בהכרח יסבול מזה, אלא יחיה את חייו בשמחה. אדם המפתח בעיות כאלה הוא אדם עם צדדים נוספים שלא קיבלו מזון לעצמם, ולכן הוא מפתח סימפטומים שמבטאים זאת.

נקודה נוספת חשובה – תאי השריר הם התאים ה"זוכרים" ביותר מאורעות קדומים שהאדם חווה, כגון טראומות ילדות או חוויות נשכחות שלא הייתה לאדם יכולת לגעת בהן, ואפילו חוויית לידה, ובמזרח אומרים שאפילו טרום לידה.
תאי השריר הם "מגרות זיכרון" להרבה מאוד סוגים של זיכרונות. בשיטות מגע מדיטטיביות יש אפשרות לעורר זיכרונות אלו למען תהליכי הבראה. זיכרונות כאלה, כאמור, נשמרים לרוב בתאי שריר, ולכן יש חשיבות רבה לתחושות או למיחושים השונים שהאדם חווה כסימפטום במערכת השרירים.
כיצד להבין או לתרגם מה מתחבא מאחורי כאב שרירי מסוים? ומהי משמעותו הנפשית? ואיזה זיכרון מתחבא שם?
גם כאן יש קשר הדוק למיקומו של הכאב בגוף ולהקשרו לפרקים שבהם הוא נוכח, וכן לאופיו של הכאב. ניתוח של נקודות אלו ייתן שיקוף עמוק למה שהאדם שומר בתוכו כזיכרון שממתין להיחשף. אם נעשתה עבודת התבוננות נכונה תעלה השאלה, מה עושים במצב של עבודה עם זיכרונות שהאדם עדיין לא לגמרי מוכן לעמוד מולם. לשאלה זו יש תשובות רבות בדרכים הטיפוליות, אך עיקר העניין במגע עם זיכרונות שרירים כאלה הוא ביכולת "להכיל" דבר שנמצא בתהליך ועדיין אין לו תשובה.

לסיכום,
יש למערכת השרירים רבדים רבים, כמו במערכת השלד, וגם כאן מה שנאמר עד כה בא על מנת להראות את כיווני המחשבה.