עניין שכדאי לתת עליו את הדעת

"דע מאין באת, ולאן אתה הולך" (אבות ג'-א')

שני דורות אחורנית, ההורים שלנו והוריהם קבעו את מבנה זהותם על פי העיקרון של "מהו הדבר ששווה למות בעבורו".
ומה הוא הדבר ששווה למות בעבורו? – המדינה או הקבוצה או המשפחה, שווה למות למען האמונה וכו'.
לעומתם, הדור שלנו חי את חייו ומגדיר את זהותו על פי הכלל של "מהו הדבר ששווה לחיות בעבורו". אינני קובע כאן מי מן הדורות צדק יותר. הזמנים השתנו, ואיתם גם מבנה הערכים והאידאלים שעליהם נשענת התרבות. וכן הצרכים הלאומיים, אף הם השתנו עמוקות.                                                         בעבר נהגו אבותינו להגדיר עצמם על פי הכלל ההילכתי של "יהרג ובל יעבור" ,אך המקרא אומר "ובחרת בחיים" – עם חפץ חיים אנחנו.
הדבר ששווה לחיות בעבורו הינה שאלה אישית ולא לאומית או ציבורית. על כל אדם להשיב עליה לבדו. כל אחד לפי בחירותיו והבנתו את מציאות חייו.
כיום, רוב האנשים נוטים לחשוב על שאלה זו לפי קריטריונים של הערכים הנחשבים היום בחברה המערבית. כלומר, הקריטריונים למהו הדבר שנחשב בחברה שלנו הצלחה או הישג, ומה מקבל הערכה בכלי התקשורת.
לרוב מדובר בהצלחה מקצועית או כלכלית: אדם שבגיל צעיר יחסית התקדם בתפקידיו בארגון והפך למנהל בכיר נחשב להצלחה. כך גם בחור צעיר כמו מרק צוקרברג בעלי פייסבוק, שעשה הון עצום בגיל צעיר – הוא נחשב הצלחה. גם לכל תכניות הראליטי יש מקום חשוב בייצור עקרונות חברתיים באשר למה שנחשב בעיני רבים.
אך עולה כאן השאלה החשובה ביותר: האם זה עיקר האדם והאם אלו העקרונות שבעבורם כדאי לחיות? האם התכתיב התקשורתי העכשווי נותן מענה מספק לדברים החשובים באמת בחיי אדם?
רוב האנשים יודעים באופן אינטואיטיבי שאין בזה די, ושחיי אדם הם דבר עמוק ביותר שיש לתת עליו את הדעת. רוב בני האדם מרגישים את הצורך לגעת עמוק יותר, ולכן חלק ממה שאנו רואים כיום זו חשיפה לפילוסופיות מן המזרח או מה שניקרא תופעת הניו אייג'. כל זה על מנת למלא את החסר באשר לשאלה המרכזית "מה הוא הדבר שבעבורו כדאי לחיות"?
כדי לענות על שאלה זו, יש לפנות למקורות החורגים מכל מה שיש לחברה שבה אנו חיים להציע. דרך שאלה זו ניתנת לאדם הזמנה להיכנס למסע הפותח רבדים נפשיים גנוזים הממתינים להיפתח. בתוך נפש האדם טמונה התשובה לשאלה זו, ועל האדם לעבור תהליך של היכרות עצמית עם רבדים נוספים בתוכו. לאורך חייו של האדם מתרחשים אירועים רבים המהווים מעין מחסום לכך. בנפש קיימות שכבות שנבנו עקב השפעות הזרות לטבעו הבסיסי, והן מרמזות על הנקודות שנדרשות לעבודה עצמית כחלק ממסעו של האדם.

האדם – יכול שהוא תוצר של חינוך וחברה, ויכול שהוא תוצר של מי שהוא ושל מה שהוא ושל הליכה אחרי זרע נפשו הרוצה להפוך לעץ גדול הנותן פריו.

אצל כל אדם קיים ,באופן מודע יותר או פחות, ציר של נושא או עניין מסוים שנהפך למרכז חייו. למשל, יש אדם שחיי החברה ומקומו בתוכם הם מה שנותן את תוכן קיומו ומשמעותו; יש אדם שמימושו של צורך מסוים, כגון הצורך המיני, נעשה מרכז חייו וקובע את מבנה זהותו; יש אדם שמקדיש את חייו לטובת בני ביתו, וזהותו המרכזית נקבעת על פי זה,  יש אדם המוסר את החייו לקריירה, לחיי קבע בצבא, או לפיתוח של רעיון סטארט- אפ, והמיקצוע או העיסוק קובעים לו את זהותו ואת הערך העצמי שנתרם מן העיסוק.

כל אדם נותן את חייו למשהו, וככל שהאדם יותר קרוב לעצמו באמת, ייחסכו לו משברים בעתיד שיבואו "לנער" אותו כדי להתעורר ולשאוף להגיע למקומות יותר אותנטיים בנפשו. אם האדם בנה את חייו פי קריטריונים חיצוניים, ללא קשב פנימי וללא בנייה של חיים על פי האותם הקריטריונים הפנימיים שלו, אןתם המשברים יעזרו לו למען שיקוף מעורר.
החשיבות של הכניסה לדרך מודעת או לכל דבר אחר היוצר קשב של האדם לעצמו היא בכך שבאמצעות מה שהאדם עוסק בו נוצר חיכוך נפשי המאתגר את המקומות הרדומים, ומאפשר לאדם להתעורר למה שעיקרי בנפשו.
אי אפשר להשיב על שאלה זו באופן פילוסופי. צריך לחוות זאת מתוך הלב, ולהפוך לחלק מקיומו היומי של האדם.
ולכן, להיות מודע לשאלה הזאת ולנוע סביבה, לאורך זמן, בנכונות ובלב פתוח, לאט לאט תבוא התשובה והדרך הנכונה ללכת בה.

לצורך כך על האדם לשאול עצמו שאלות יסוד –

א- מהו הדבר החשוב ביותר עבורי?  מהו הדבר אותו אני מחשיב ביותר?

ב- הלב שלי – מה בוער בו?

ג- התשוקה שלי .  מהיכן נובעת המוטיבציה שלי לעשייה? ממה אני מונע?

לאחר שנקודות יסוד אלו התבררו לאדם, עליו לשים את כל כולו בתוך הדבר ולחיות את אהבתו ואת תשוקתו באופן מלא וללא היסוס, ואז החיים מלאים צבע, תוכן ומשמעות, הבנה וכיוון. ואז העתיד חי כמו שהעבר חי.